יש סתיו בתל אביב. השמש משחקת עם העננים. הרוח משחקת עם עלי-העצים. ואלה משתובבים על מדרכות. נעים-חמים-קריר. תחושה של אוויר יותר נקי. בגוף ומסביב. נחמד. לרוב יש פה קיץ או חורף (טוב נו, חורף, הכל יחסי, זה לא ניו-יורק), נחמד כשיש קצת סתיו. תחושה של מקום מעבר לים.
גם בבית הקפה "אורנה ואלה", באחר-הצהריים של שישי, יש תחושה של מקום מעבר לים. תחושה נעימה של ניתוק מן ההמולה המצפצפת בחוץ, במיוחד בחלקו המערבי של רחוב שיינקין. מין בועה נעימה. קירות לבנים. שולחנות פשוטים מכוסים במפות לבנות. טעמים עדינים. אנינים ומוקפדים. מוגשים ביופי פשוט. מחוץ לחלון תנועה. כמו מסך קולנוע המציג סרט ללא קול. והפעם כבר סתיו. תפריט יותר חמים. מרק ולביבות בטטה עדינות. לבן. צבעוני. חמים. נעים.
מה שמזכיר לי מקרה קצת משעשע. לפחות שיעשע אותנו. לפני מספר שבועות. עוד קיץ יחסי. צהריי שישי. חבר טוב ואני באיזור שיינקין. היינו קצת רעבים. העלתי רעיון לבלוס בבית הקפה הנ"ל. חלף זמן רב מאז ביקרתי שם. הקיצר, שנינו יושבים. שולחן קטן לזוג. מזמינים כל אחד מרק גספאצ'ו קר וחולקים במנה גדולה של לביבות הבטטה המיתולוגיות. ואני שסקרן מטבעי וחייב לטעום כל דבר, הזמנתי גם שמפניה עם מחית תותים (איני נוהג לשתות שמפניה, לרוב בברים אני שותה ליקרים חזקים. הו דראמבויי!). הקיצר שנינו יושבים. עם שתי צלחות גספאצ'ו צבעוני, צלחת גדולה של לביבות בטטה וכוס גבוהה ודקה מבעבעת שמפניה ותות. התחלנו לאכול. אני מביט בו, הוא מביט בי. שנינו מחייכים. מבינים (יש לנו אותו ראש, אנחנו מכירים מילדות). ואז הוא אומר: "תום, זו לא הארוחה הכי "גיית" שאכלת בחיים שלך?!". שבריר שניה של שקט ואנחנו מתפוצצים מצחוק, כמו שני מפגרים... לקח לנו כל כך הרבה זמן להרגע. :)
(ומפני שלא כל הקוראים מכירים אותי, אז לשם ההבהרה הפוליטיקלי קורקטית... הסיטואציה היתה פשוט מוקפדת, צבעונית ולכן מצחיקה... חבר קרוב מאוד שלי גיי... התחילו איתי בנים... הייתי במסיבות וכו')
[שלבים די מתקדמים של ארוחה אחרת באותו בית קפה]
וכרגיל, ברשימה חדשה זו, הפותחת חודש זה, רשימות מן החודש שעבר יעברו לארכיון, אתם יותר ממוזמנים, כמו תמיד, לדפדף, לקרוא ולהגיב אם מתחשק (גם ברשימות מן העבר). :) שיהיה חודש משובח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
