גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

סופשבוע של מסיבת רווקים.

חבר טוב. חבר ילדות. החבורה הקרובה חוגגת איתו ובשבילו את תום רווקותו, את המשך מימוש האהבה ומיסודה. מרגש. ואנחנו, חבורת בנים אינפנטילית ויצירתית, חוטפים את החתן לעתיד בעת ליל, מממשים את שלמדנו מסרטי פעולה סוג ז', מסרטים משובחים של טרנטינו ומקריאת דוחות של אמנסטי. את האזיקים אני הבאתי (קניתי אותם באותו טיול משנה חיים בלונדון בו פגשתי את ורודת הלחיים). החטיפה היתה משעשעת. מאוד. אנחנו נוסעים בואן חשוך, לבושים שחור, גרבי ניילון מכסים פנינו וכינויים מסרטים סוג א' וז' מודבקים לחולצותינו. משקים את החתן הכפות-מכוסה-העיניים במשקאות משכרים. "מתעללים". הומור מוטרף ואינפנטילי. מצחיק בטירוף. אותנו.

הגענו אל מחוז חפצינו, גררנו את "החטוף" אל מקום המסתור. אלכוהול, ועוד אלכוהול... ארגנתי משחקי אלכוהול מבעוד מועד, אך מרוב אלכוהול לא הספקנו להגיע אליהם. סתם, טוב, לא היינו שיכורים. לפחות לא אני. כן היינו שמחים ועולצים.

טרם מסיבת הרווקים, כשדסקסנו על פרטים ועמלנו על ארגונה, העלו חלקים את הרעיון להזמין חשפנית. אני לא חשבתי כלל להזמין. היתה זכורה לי שיחה, בת שנתיים, בה החתן המיועד הביע סלידה מסויימת מן ה"קונספט". כך שלא רציתי להעמידו במצב לא נעים במסיבת הרווקים שלו. כמו כן אני עצמי אמביוולנטי לגבי חשפן\ית. לשלם לאדם (בין אם גבר ובין אם אשה) כדי שי\תתפשט לפניי נראה לי מוזר ומרתיע. אני נכון להיות זמן ללא מגע ולא לקבלו בתשלום. אני מוכן להמתין למגע עם רגש. עם תשוקה אמיתית. אני ממתין. לזאת אוסיף מחשבות על אורח חייו של חשפן\ית. השפעות רגשיות מן העיסוק האינטימי. שוחחתי על כך עם ידידה טובה, היא טענה כי הגברים\נשים עושים\ות זאת מבחירה ומרוויחים\ות סכומים נאים מאוד, בלשון המעטה. אני אמביוולנטי. לבסוף, למרות התנגדותי, יתר החברים היו בעד. והזמינו.

הרבה אחר חצות, צלצול פעמון. דפיקה בדלת. שתי עלמות-חן וברנש-שומר נכנסו. השתיים נכנסו להתארגן באחד החדרים. "ללבוש משהו יותר נוח". שתיהן חטובות. לאחת פנים חמודות שאני מניח כי הייתי מביט בהן אם הייתי פוגש בה ברחוב, בקמפוס, בבר או במסעדה. פעם ראשונה שאני נוכח עם חשפנית. אחת מגישה לנו דיסק עם מוסיקה לריקוד. שמים במערכת. היא נכנסת. רוקדת. מתפתלת. מסירה גופייה. נעה. מסירה חזיה. נותרת בתחתון. משחקת. מתחככת. מנחה בחורים כיצד לשבת. כיצד לגעת. בה. מסירה מכמה מאיתנו חולצה. מחלקנו גם את הג'ינס. חופנת קרח בידה ודוחפת אל תחתוניו של בחור. לצנן אותו. היא יוצאת. נכנסת העלמה השניה. רוקדת. מתפתלת. מסירה גופייה. נעה. מסירה חזיה. זזה. מתמתחת. מסירה תחתון. משחקת. מתחככת. מנחה בחורים כיצד לשבת. כיצד לגעת. בה. מסירה מהנותרים חולצה. וגם את הג'ינס. רוקדת. עוגבת. זזה. נוגעת. מתחככת. קרוב קרוב אלינו. משתעשעת עם סטיק -לייט ירוק זוהר. מגישה לי אותו. להחזיק בשבילה. כשהיא קרובה. יוצאת מהחדר ומתחלפת שוב עם חברתה. וכך מספר פעמים. חבורת בנים. חלק ביישנים יותר. חלק פחות. חלק ממשים את אפשרות המגע המוגדר יותר. חלק פחות. לבסוף גם אני נותרתי ישוב על ספה בבוקסר בלבד. כשהעלמה עם הפנים החמודות קרובה אליי כמעט עד כמה שאפשר. כשאני בבוקסר. מרגישה את הגוף שלי. ואני את שלה. זזים קצת יחד. ואני עדיין אמביוולנטי. סיטואציה משונה, מעוררת רתיעה אך גם מגרה באופן מסויים. מושכת ודוחה. מגרה אך נטולת תשוקה אמיתית. נטולת רגש. אני זקוק לרגש ולתשוקה. היא עוברת אל אחרים. רוקדת. נוגעת. לבסוף, לפני שחותמת את הלילה, היא שבה אליי. מסמנת לי לקום. מתיישבת במקומי. אני עומד מולה. היא מסמנת לי לרכון מעט, מניחה את רגליה הענוגות הנעולות מגפיים שחורים על כתפיי. רגל על כתף. והיא כל כך מולי. מגישה לי את תחתוניה השחורים. שאלביש לה. וראשי בין ברכיה, אני לא מתקרב. מלביש אותה בעדינות. בקפדנות. מסדר את גומי התחתונים בתשומת לב. באכפתיות.

פרוייקט Nouvelle Vague נחת לסופשבוע בתל אביב. צמד מוסיקאים-מפיקים שיצרו אלבום עם ביצועים חדשים קלילים ונימוחים,  בניחוח בוסה-נובה עם ציוצים אלקטרונים ושירה יפה בטעם קוראסון, לשיריי אייטיז New Wave תעשייתיים ומעוננים. למרות שילדותי המוקדמת היתה באייטיז, ומכיתה ג' הייתי מעודכן במצעדים, "אחראי" על הטייפ במסיבות, הכנתי באדיקות אוספי שירים על קסטות (כן, לא "קלטות"! ;), לפי נושאים, עם מדבקות משני צדדים, ונלחמתי לא פעם עם סליל קסטה משתולל ומתקמט - בסופו של דבר בנערותי דילגתי על מרבית העשור המוסיקלי הנ"ל. הצליל החופשי של הניינטיז, ואז אחורה אל הצליל החופשי של הסיקסטיז והסבנטיז, ליבוּ את האש שהיתה לי בפנים, כפי שצליל יבש של תופים תעשייתיים לא הצליח. הפרחים והעננים של עשורים אחרים הרעידו לי את הלב. קרעו. הזינו. חינכו. הקיצר בסופו של דבר די דילגתי על המוסיקה של האייטיז, מרביתה לא נספגה בי. כשהקשבתי ל- Nouvelle Vague פה ושם מן הרמקולים שמחוברים למערכת שמחוברת למחשב, לא נפלתי, אך כן התפשטה מין חמימיות שכזו. הקיצר, אם כבר מישהו, מלבד פיל קולינס, מואיל בטובו להגיע, ועוד עם ניחוח לאטיני (גם אם לייט) ושארם צרפתי, אני אלך להזיז את הישבן (ההורס) שלי.

צמד ההוגים (אחד על סינטיסייזר ו-Mac נייד לבן וזרחני, השני על גיטרה אקוסטית רכה), הגיעו בליווי שתי זמרות. האחת, פיבי שמה, עם קול עמוק ופּרסונה תיאטרלית ועוצמתית, קצת גברית(?). בשחור. חצאית וגופייה. פאם-פאטאלית שכזו. מרשימה. השניה Marina Celeste. עם קול חמים ומתוק. לבושה שמלה לבנה, קצת זרוקה קצת מסוגננת, עם תפרים עבים וכהים היוצרים צורת מחומש צח באיזור נעים. מרקדת מין שילוב של ריקוד נשי סקסי ומודע עם ריקוד ילדותי, תמים-גמלוני עם ידיים לצדדים. יפה. מיוחדת. הורסת. מלאת ברק. משהו במבט שלה מסקרן.

המופע נחמד, נעים. לא מסעיר. ואני בוהה במרינה שמשובבת את לבי והלבידו שלי. מנענע את הישבן (ההורס) ואת הראש לקצב הלאטיני הקל ובוהה במרינה. היה רגע בו הבחינה שאני מביט בעיניה, היא חייכה אליי. אני מאוהב. יאממי. היא מ!Wי מ!WלNת!

אז שבתי הביתה וחיפשתי ברשת (במציאות היא יפה וזורחת יותר מן הצילום בשער האתר, ראו עוד תחת "About"). נו, הרגשתי שהיא לא רק שרה גרסאות כיסויי נימוחות לשירי אייטיז מעוננים. העלמה מנגנת, מלחינה ושחררה אלבום לאחרונה (שמופץ בינתיים ביפן ובקרוב בצרפת), כמו כן עלמתי ניחנה בכשרון ציור והציגה יצירותיה בתערוכות. כבר אמרתי שאני מאוהב? כבר אמרתי שהיא מ!Wי מ!WלNת?! ;) בקרוב נתחתן ויהיה לנו בן ותהיה לנו בת.

[Marina Celeste הו! (לא לקחתי הפעם מצלמה. צילומים מפה)]

ופגשתי במקרה עלמת-חן ששבה מטיול רחוק. שמחנו, התחבקנו. קשר ידידותי חדש נרקם טרם נסיעתה. כשנסעה נפרדה מחברהּ... היא חמודה ומסקרנת. לאחר נסיעתה חלפו בי מחשבות שאולי אנסה... אולי משהו יקרה... כשתחזור... היא חזרה, ונו, עוד טרם ניסיתי, התברר שהיא פגשה בחור. הם יחד. טוב נו...

לילה טוב...