גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

ובדרכי היום אחר-הצהריים, מן המשרד אל הבית, ברכב, עברתי בשדות חקלאיים אחרונים. נדירים. וראיתי בהם תשוקה. אדמה כהה רטובה מגשם, שלא הרגשתי ולא ראיתי ולא שמעתי ולא הרחתי, כשירד. צמחים בערוגות, רטובים ונוצצים. משחקי טיפות וקרני שמש. וראיתי בהם תשוקה. עצרתי במרכול. ליד מקרר מוצרי החלב, פגשתי בעלמת-חן שאני מכיר מאז נערותי. מצודדת, הו כה מצודדת. החלפנו מילים וחיוכים ידידותיים. והרגשתי תשוקה. להתעלס עימה, כאן ועכשיו, על מקרר מוצרי החלב או הקפואים נראה בעיני רוחי, לבי וחלציי כדבר כלל לא רע. ובדרך הביתה, עם השקיות לצדי ברכב, ראיתי את הים. כהה עם קצת אור שמש. והרוח והמים. והתשוקה. ונכנסתי הביתה, אל חדרי, אל הפסנתר השחור שלי, שינהם, שיצעק, שיגנח, שיילל. שיזוז.

ואני זקוק לתשוקה בעיסוק במהלך היום.

ואני זקוק לתשוקה שתתעורר איתי תחת השמיכה בבוקר. ותרדם איתי בלילה.

והכל הכל תשוקה לקיום.

והימים האחרונים, שמתארכים ומתארכים, ימים ללא תשוקה לקיום. גם הם, מכלים.

[שדה חיטה (1889), וינסנט ואן גוך]

ערב נעים...