בהמשך לרשימתי מלפני חודשים על "בנות סינטטיות בביקיני" ולרשימתה הטריה של דוגמנית על "אשליות בעולם הזוהר", וההתדיינות בתגובות, הנה מספר הרהורים נוספים ודגשים לנקודות אותן העלתי.
הריטוש הממוחשב ונושא "אידיאל היופי הבלתי אפשרי" מעסיק אותי, מקומם.
כיום, בעולם המערבי, אנו מוקפים ומותקפים באימג’ים מכל עבר. אידיאל היופי מביט ומסתער מכל מקום. פוסטרים אימתניים ברחובות, ריצודים על המסך הקטן והגדול, ועיתונות מפמפמת. אופנה, מוצרי שתיה, מזון ועוד, מפורסמים לרוב באמצעות פנים יפות וגוף חטוב. יופי וסקס מושכים. יופי וסקס מוכרים. למַסיביוּת של הפרסום, לחדירה הדי מוחלטת לחיינו, יש מיני אספקטים שניתן לדון בהם, לקבל, לעודד או לבקר. מזה זמן מעסיקה אותי באופן מסויים, סוגיית "אידיאל היופי הבלתי אפשרי".
למען הנוחות אדון בדוגמניות, אך הדבר נכון גם לגבי דוגמנים;
דוגמניות שהן ללא ספק בעלות יופי מסויים וייחוד, ולמעשה מוכרות את יופיין, כלומר יש הסכמה על עובדת היותן "יפות", אינן מספיק יפות (גם ב"שיפוץ" של איפור) שגם להן צריך לרטש את הצורה עם איזו תוכנת פוטושופ מתוחכמת. האימג'ים מהעיתונים, מגאזיני אופנה ובידור, שלטי חוצות אדירים ועוד, למעשה מכתיבים את "המראה הנכון". את היופי הנכון, הראוי והרצוי לזמן נתון.
ליופי חיצוני תמיד היה ותמיד יהיה ערך. גם בין בעלי-חיים-חברים וגם בין בני אדם. ליופי השפעה על אינטראקציה בין אנשים, ובין אדם לבין עצמו. מאז ומתמיד אנשים ניסו לייפות עצמם, ע"י איפור, ביגוד מחמיא, ובימיינו גם ע"י ניתוחים פלסטיים. אך תמיד, עד השנים האחרונות, פעולת היפויי היתה פיזית. מוחשית. אמיתית.
כיום, כאשר אימג'ים מתקיפים אותנו מכל מקום יותר מאשר אי פעם - התקפה שודאי תתגבר עד כמה שניתן, עד שרקיע השמיים, העננים, השמש והירח עצמם יכוסו בהקרנה של פרסומת, "העגלה הגדולה" תשמש מצע לפרסומת של רשת סופרמקט או לחברה המייצרת עגלות תינוקות (פלישת התאגידים למרחב היא סוגיה אחרת שבוערת בי) - ראוי להשיב אל הפרסום דוגמניות\ים עם יופי טבעי, לא ממוחשב, לא מעובד, לא מרוטש. יופי אמיתי. פיזי. מוחשי. להגיע למצב בו הדרישה ליופי, ההכתבה, תהיה לפחות הוגנת.
כיום גם אידיאל היופי הפיזי, האמיתי, אינו יפה מספיק. צריך לרטש.
אידיאל היופי למעשה בלתי אפשרי.
הוא בלתי אפשרי, אך הוא דורש ממך להראות כך.
לפני זמן לא רב קראתי וראיתי בטלויזיה כי סוכן הדוגמניות עדי ברקן הוביל קמפיין למלחמה באנורקסיה ולקביעת סטנדרטים יותר טבעיים ובריאים לדוגמניות. הוא יזם וקידם אמנה בין סוכנים, חברות אופנה ופרסום שעסקה בסטנדרטי בריאות מינמליים שעל דוגמנית לעמוד בהם. לכך נלוותה הצעת חוק שלפיה בנות שרוצות להיות דוגמניות יצטרכו לעמוד בסטנדרטים להלן: 1. כל דוגמנית תצטרך לבקר אצל תזונאית או דיאטנית, שיעקבו אחרי הרגלי האכילה שלהן. 2. הדוגמניות תצטרכנה לעבור כל חצי שנה מבחן תזונה, בו ימדדו את רמת השומן מול רמת השרירים. 3. סוכנויות דוגמנות יצרפו את תוצאות המבחן לבוק האישי של הדוגמנית. 4. דוגמנית שתהיה רזה מידי, לא תורשה לעבוד. הרחבה לכך בכתבות ב-Ynet ונענע.
הלוואי והיו יוצרים אמנה (ואם זו לא תצלח אף חקיקה, למרות שאני בעד צמצום שימוש בחקיקה ומִשפוּט) בה החברות המשדלות אותנו לקנות מוצריהן, ושוטפות לנו את הראש והנפש בדבר אידיאל היופי הרצוי, היו מפסיקות להשתמש ביפויי ממוחשב של דוגמניות\ים (כמו גם שחקניות\ים ושאר "סלבס"). שישארו עם מניפולציות משחקי איפור ומצלמה. לחברות הללו כוח עצום. אם השפעתן היתה רק על דילול הכיס, ניחא, אך השפעתן המסיבית מגיעה למקומות אינטימיים כגון דימוי עצמי. לפחות שהדרישה ליופי, הכתבת "המראה הנכון", תהיה הוגנת באופן מינימלי.
הנה קישור בו ניתקלתי אתמול (ותודה לנטמגזין) המדגים פעולת ריטוש דוגמנית אופיינת.
אגב בפרסומות, מרטשים גם בגדים, עצמים, בעלי חיים (החתולות שלי בטוחות ביופיין המוחלט, על אף שבעוד אחת תחשב ע"י רוב האנשים "יפה", השניה תחשב כ"תוצאה של נשורת רדיואקטיבית"). לא רק בני אדם. הנה קישור בו מעצב גראפי מציג עבודותיו, "לפני ואחרי". משעשע ומעניין.
נ.ב1
מממ... ולא דנתי בריטוש שחקנים\ות בסרטים הוליוודים.
נ.ב2
ולא דנתי בעבודות הריטוש המזעזעות המתנוססות על מיני מגאזינים והופכות את האובייקט לאנדרואיד. בעל עור ומבט לא אנושי. ריטוש אמור ליצור אשליה של "אמיתי ומושלם" ולא של "יאיי, איזה כיף לשחק עם הפוטושופ!".
[מרלין: "אני לא מספיק יפה וחטובה, למה בזמני לא היה פוטושופ?"]
[בריז'יט: "גם אני לא מספיק יפה, הייתי מתה שירטשו אותי"]
[ויויאן: "הו קלארק, את נעמי ווטס יכלו לעבד עם הגורילה שלה, ואותי לא?!"
קלארק: "לפחות הוסיפו לך קצת צבע ללחיים"]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
