גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

ליל חמישי שעבר זכיתי להקשיב לפסנתרן הג'אז John Hicks, במוזיאון תל אביב, בחיזוק המתופף שי זלמן ונגן הקונטרבס גלעד אברו.מר היקס,בן 65, פסנתרן מחונן, מגוון ומלא חדוות נגינה והומור, עלה לבמה בחליפה. ניחוח קלאסת אוֹלד סקוּל מכובדת. מתיישב צמוד לפסנתר שחור וקלאסי. הערב הוקדש ליצירותיו של Thelonious Monk. השלישיה (ניכר שהיתה כימיה בין השניים הצעירים לבין מר היקס) העניקו לילה עשיר, צבעוני, עם נגיעות הומור מוסיקלי ודיאלוגים מקסימים במיוחד בין הפסנתר למערכת התופים (היה כיף להביט בשי זלמן מתופף, ניכר היה שהוא מלא חדוות נגינה).

שתי הערות, ללא שום קשר להופעה המהנה, אך קשור לקהל ולמקום;

בתום ההדרן, טרם היקס וחבריו יצאו מן הבמה, חלק נכבד, אך לא מכובד, מהקהל קם מכסאו והחל לנוע אל היציאה. לטעמי התנהגות נלוזה. מדוע לא להמתין עוד 15 שניות, לכבד את המוסיקאים עד שירדו מן הבמה, ואז לקום ולשאוט אל עבר היציאה?

אולם מוזיאון תל אביב, היכל בעל מראה מכובד להופעות. מדוע, לכל הרוחות, בתום המופע, היציאה מן האולם אל הרחוב היא דרך נקיק אחורי מטונף (מה שמזכיר לי את היציאות מאולמי הקולנוע בארץ - סוגיה מסתורית בפני עצמה)? מדוע לא מתייחסים "לפרטים הקטנים"? לפחות היו צובעים את הנקיק בטיפה לבן ומעיפים את שקיות הניילון ששכבו על הרצפה.

אחרי שעברנו את הנקיק, כשהג'אז עדיין מהדהד בתוכנו, ועמדנו מחוץ למוזיאון, בלילה, בין מתחם המוזיאון למתחם בית האופרה החדש, כשמבנים נוספים מרשימים ומוארים בשעת לילה מאוחרת, חלשו על חלק זה של העיר - התמלאנו בתחושה מענגת של אורבניות שפויה ותרבותית.

ואחרי ההופעה המשכנו אל הבר-לאונג'-גלריה האהוב. אלכוהול.

ושישי עם ידידה טובה, שוב בבר-לאונג'-גלריה הביתי שלנו. על הבר. עם אלכוהול ושיחות על מין, מיניות, סוגיית סרטי זימה ו"יכולת אישית". משעשע. מעורר.

ובמסגרת עיסוקי והתלמדותי, אחרי שמסמכים עסקיים שונים ומשונים חלפו תחת ידיי, באופן חריג (יחסית) נחת בידיי הסכם גירושין ויחסי ממון. קראתי בעיון ונעצבתי. ממש. איך נישואין, שודאי ארכו כ-25 שנים, מסתכמים בנייר קר, מעשי ומנוכר.

ובשעות אחר הצהריים, הצבע בחוץ היה מוזר. שמים חומים ורוח. מוזר.

ובערב, בדרכי הביתה, ידידתי הציעה לי לקפוץ ל-Happy Hour עם חברותיה בפאב. הרגשתי כמעט בריטי. אולי אתמכר לתה ואאמץ פטיש על nanny קשוחה.

ומחר בלילה dEUS ינגנו בתל-אביב. הו דאוס. פתחו לי את הראש עם אלבומם הראשון "Worst Case Scenario" (שנת 1994). החיוּת, הבערה, היצירתיות, התשוקה. הלב. הו. אלבומם האחרון נגע בי פחות. מחר הם ינגנו, בביקורם השלישי, לייב אין תל-אביב (בשישי בירושלים, ושבת שוב בתל-אביב). וכשהכינור של "Suds & Soda" יחל לנסר והגיטרות האינטנסיביות יצטרפו - לא יהיה מאושר ממני במזרח התיכון. הו! !Friday! Friday! Friday (מתכונן לסאדס אנד סודה!)

ואחריהם נראה שאפזז בשנית (בעבר ב-Roseland Ballroom בניו-יורק) לצלילי Coldcut.

רשמים יגיעו. לילה טוב. :)