גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

חלפו שבועיים וחצי גדושים.

וכעת אני מתעד לאחר זמן שחלף. ועם הזמן מתווספים אירועים. ואל הזמן מתלווה פרספקיטבה.

שבוע לקראת פורים. חבר טוב נוחת לביקור. החלטנו לארגן מסיבה. בפורים. לא סתם מסיבת פורים. מסיבת פורימולדת. הקידומת שלו התחלפה זמן קצר לפני, שלי תתחלף בפורים. מוזר. סיבה למסיבת פורימולדת.

לשירותנו בית ריק וגינה. במוחנו הוא ימלא בחברים קרובים, חברים שזכינו שילוו אותנו במהלך השנים, חלקם מהימים התמימים מלאי התרחשויות, גילויים, סערות וחצ'קונים. טלפונים, קולות מהעבר, דוא"ל, הזמנה מקוונת שהכנתי. ישנן דמויות (טוב נו, עלמות חן) מעברי ששיחה מחודשת או התכתבות, עוררה משק כנפי פרפרים קל בבטן. נעים להתרגש. הכנות. ארגונים. סידורים. קניות. קישוטים. כרזות. עשרות נרות. לפידים. משרוקיות, רעשנים, זיקוקים. מוסיקה. תאורה. הבטחת זרימת נהרות אלכוהול. וברמה האישית, בחירה וליקוט פרטי תחפושת מסוקסת שתשמש אותי בליל ההילולה. :) הו כמה הכנות, נסיעות, טלפונים, בדיקות, קניות. כיף לארגן מסיבה (מה שמזכיר לי שהגיעה העת לבשל בקרוב סעודה לחברים). כיף היה לארגן אותה יחד עם החבר שנחת לביקור. חלף זמן מאז התראנו. וכשאנחנו יחד, אנחנו כאלה בני 13 (כיפכופים, "ירידות" על אמהות ועוד מיני טראש נעורים משובב).

לילה לפני, אחרי יום עבודה של חול, אחרי קניות ערב (כמעט) אחרונות, הגענו אל החלל הריק שיתפוצץ מאנשים 24 שעות אחרי. ניקינו, קישטנו. פרשנו עייפים ומצפים. יום שני, ערב פורים. יום עבודה. מתארגן. סידורים אחרונים של החלל. לילה. מוסיקה מסתובבת. קישוטים מנצנצים. בלונים דשנים. נרות מהבהבים. לפידים בוערים. אנשים מחופשים מתחילים לטפטף פנימה. ועוד, ועוד... החלל הופך שוקק וצבעוני מאנשים. פנים מוכרות שלא ראיתי זמן, פנים אותן אני רואה מדי שבוע וגם פנים חדשות. ידידה גוררת אותי הצידה. חייבת לספר משהו. משתפת אותי שסימנה V, שהגשימה פנטזיה. שובבה שכמותה. ;) בסביבות 23:00 החלל מלא, צבעוני, שוקק, זז, שמח, רוקד. בחוץ מתאווררים הרגועים. אני פוגש, משוחח, רוקד, שותה, מצלם, מצטלם. קצת אחרי חצות, זוכה ל"מחוות יומולדת" מחברי הקרובים. האינפנטיליות שלנו לא שכחה. ולפני סיום, שעת לילה מאוחרת, אני מחליף את הדי.ג'יי מאחורי הקונסולה. DJ תום69 מתקלט, מפזז, מתרגש. לפנות בוקר. החלל ריק. נראה כמו שדה קרב של אלכוהול וקישוטים צבעוניים. היה כיף. מתחילים לנקות, לא מסיימים, הולכים לטחון פיצה מיתולוגית. אחחח אין כמו ארוחות שחיתות לפנות בוקר. :)

לילות ספורים אחרי, מועדון הזאפה, אני מתענג בהופעה של ענק הג'אז יוסף לטיף. מלחין, חוקר מוסיקה, הסטוריה ומולטי-אינסטרומנט (סקסופון, חליל צד, חליל במבוק ועוד) בן 86 (מאז התווספה פרספקיטיבה של "גמלאים" :)). הבחור הגיע עם חבורת מוסיקאים (האחים בלמונדו) המלווה אותו בשנים האחרונות; מתופף, פסנתרן, בסיסט, חצוצרן וסקסופוניסט. אני אוהב ג'אז בעיקר על במה. אני אוהב את ההתרחשות. חוויתי בשנים האחרונות מספר לא מבוטל של התרחשויות ג'אז. באותו ערב נהנתי להקשיב ולהביט בחדוות הנגינה, בעונג שעשועי הצלילים שיצר לטיף עם חבריו. הרגעים שקסמו לי מכל, היו רגעים בהם נטל לטיף את חליל הבמבוק והפיח צלילים יפהפיים שזרקו אותי בדרכם המיוחדת אל יפן. ה"בחור" העניק מוסיקה במשך שעתיים רצופות... (מומלץ לגשת לכתבה הכתובה ולכתבת הוידאו בנענע).

לצערי שכחתי את מצלמתי בבית. פספסתי צילומים טובים... לא נורא, נותרה בי מוסיקה.

יציאות. ברים. יציאות. השתטויות קבוצתיות של החבורה. מונחים ואירועים שצורפו ללקסיקון המגה-דבילי-אך-שנון שלנו. שיחות. פיזוזים. מסעדות. בליסות. כיף.

וגם הדים של העיר הגדולה שלי. ציפיה. חדשות מדאיגות לבריאותו של בחור באמצע שנות העשרים, קרוב למשפחתי, שהתגלה גידול סרטני בגופו. דאגה. תסכול. חרדה. הרהורים. אופטימיות. זו אפיזודה חולפת. בקיץ הוא יהיה בריא.

ואיך שוב ושוב סוגיות בריאות וחיים מכניסות הכל לפרופורציות.

השתתפתי בחגיגת חתונה. שמחה וששון. אהבה, מוסיקה, פיזוזים ואלכוהול.

והיה שם זוג. בחורה ובחור. לקראת סוף הערב עמדו בצד. חבוקים. חזק. עם גוף, ידיים, כתף, ראש ופנים. איני יודע מה התרחש ביניהם. משהו רעד. החיבוק מלא עוצמה וסערות. לא יכולתי להסיר את העיניים. עוצמה שבאהבה. בין אם כשפורחת ובין אם כשמחריבה. עוצמה שבחיבוק. והתגעגעתי... ואיך הרגשות דוחקים את הפרופורציות. אני משיב את הפרופורציות למרכז. דוחק את המחשבות, הכמיהות והגעגועים. מי יודע כמה זמן...

ושוב סופשבוע. הלילה צעיר...

שיהיה סופשבוע נעים ופרוע!