גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

במוסף הארץ האחרון פורסמה כתבה (מאת דאה הדר), הכוללת ראיון עם ד"ר צ'רלס פאטרסון, הסטוריון חברתי, חוקר שואה ומרצה לפילוסופיה מניו-יורק שספרו "כל יום הוא טרבלינקה" יצא בימים אלה בתרגום לעברית. הספר עוסק ביסודות המשותפים למערכת ההשמדה של המשטר הנאצי ולמערך הטבח המתועש של בעלי החיים בחברה המודרנית.

טרם קראתי את הספר, הוא ינחת בידי בימים הקרבים. אני בטוח שבעקבות (ואולי גם במהלך) קריאתו אכתוב רשמים.

הטענה כי קיימת סימטריה בין מערכת ההשמדה המודרנית, השיטתית, של יהודים, צוענים, הומוסקסואלים, בעלי מומים ואחרים ע"י הנאצים למערכת ההשמדה המודרנית, השיטתית, של פרות, כבשים, תרנגולים, דגים ואחרים ע"י בני-האדם, בעולם המתועש בפרט, מעסיקה את מוחי ולבי מזה שנים. חלק גדול ממשפחתי הומת בשואה. ביקרתי במחנות ההשמדה כשהייתי בן 17. ביקור שהותיר בי חותם. אני זוכר שפגישתי הראשונה עם אמרתו של יצחק בשביס זינגר כי "ביחס לבעלי החיים כל בני האדם הם נאצים, בשביל בעלי החיים זו טרבלינקה נצחית" נחרטה בי עמוק. מצאתי חיזוק למחשבתי והרגשתי. 

כבר מזמן לא מדובר באכילת בעלי חיים לשם קיום. קיום בני האדם ברווחה ובריאות אינו דורש הרג המוני, המוני במימדים הקשים לתפיסת בן אדם. קשה לתפוס הרג שישה מליון יהודים. נכון? כעת נסי\ה לתפוס ממדי הרג של שישה מליון בעלי חיים בשעתיים. שישה מליון בשעתיים. יום יום. בארצות הברית בלבד.

בתי החרושת לחלקי בעלי חיים מפעימים ביעילותם. הכל מחושב. הכל כלכלי. ויש אינטרס כלכלי כבד של בעלי הקונצרנים האדירים האלה להמשך קיום המערכת. הכל מחושב. מרגע הולדת העגל או האפרוח. מקום מחיה קצוב. מזון קצוב. אנטיביוטיקה קצובה. ימים קצובים. כה יעיל. אופטימלי. אציין כי הנזק האקולוגי (וכתוצאה מכך גם הכלכלי) של מפעלי בעלי החיים (זיהום ועוד) אינו עולה על סדר היום. בהקשר זה אמליץ לקרוא את ספרו המעניין (והמכונן) של פיטר סינגר "שחרור בעלי-החיים", הוצאת אור-עם, המציג נימוקים תועלתנים, לא מתוך אהבת חיות, אלא מתוך התועלת לאדם שבמיעוט ניצול בעלי חיים.

איננו רואים את ההרג. בתי המטבחיים הורחקו מעיני הציבור. עגל עטוף בצלופן ומעוטר במדבקה הינו פשוט לנטילה אל הקופה, נוח לתשלום, נוח לאכסון במקרר. בתוך הבית.

מדחיקים. כולנו מדחיקים. לא נוטלים חלק מעשי בהרג. לא רואים. לא שומעים. גם אני מדחיק. אמנם פחות מבעבר. הרבה פחות מבעבר. אך עדיין. קיומי בעולם המערבי, למרות שאני צמחוני זה מספר שנים (אציין כי אהבתי לאכול בשר. בשר טעים לי. מאוד.) ומקפיד לרכוש מוצרי טיפוח שלא נוסו על בעלי חיים - תורם להרג בעלי חיים. לחולצת הכותנה שאני לובש יש חלק בפגיעה ואף הרג בעלי חיים.

איני נאיבי לחשוב שהעולם יתקיים ללא ניצול והרג בעלי חיים. אני גורס כי יש לשאוף למקסום רווחת בעלי חיים ולהמעיט הניצול והפגיעה בהם.

יותר משאני אוהב בעלי חיים (ואני אוהב בכל לבי), אני מכבד אותם. אני מכבד את הקיום שלהם. אני טוען שהיהירות של בני האדם מעוררת פלצות. לבעלי החיים תכונות ויכולות שבני האדם מתקנאים בם (ומנסים לחקותם מאז ומעולם).

אני יכול להמשיך לכתוב ולכתוב... לניצול בעלי החיים, החיים איתנו על אותו כדור ממש, יש כל כך הרבה פנים.

אני בטוח שאתן ביטוי לפנים נוספים בקרוב.

אחד המשפטים החדים שאומר ד"ר צ'רלס פאטרסון בכתבה הינו: "החיים של החיה חשובים לחיה כמו שהחיים של בן אדם חשובים לבן אדם", והוא ממשיך "בגלל זה אנחנו רואים שחיות מנסות להיאבק כשהן נגררות למותן, כמו שהיה עושה בן אדם. אין ספק שאנחנו המין המוכשר יותר והחזק יותר. אבל לחזקים יש הזכות להרוג את אלו עם פחות כוח מהם? אנחנו מנצלים לרעה את הכוח שלנו. מדובר פה בפשיזם, האמונה שלחזק יש הזכות לשלוט בחלש, להרוג אותו".

היה ערך ל"ימי שפעת העופות". הן הוציאו החוצה והכניסו אל תוך ביתנו, ולו לימים אחדים, את המראות, הגוויות, ההרג ההמוני.

סוף סוף ראינו שבתשעה ימים הרגו 1.2 מילון בעלי כנפיים. ואלה אכלסו רק כמה מהלולים בארץ. את יתר העופות, הבריאים, שהומתו, כלל לא ראינו.

בוערים בי היום מיני נושאים שגורמים לי להתפלץ. חשבתי לכתוב על תחומים נוספים.  במהלך כתיבת הפיסקה הראשונה החלטתי להשאיר אותם למועד אחר. הם מטריפים את מנוחתי. הם כבדי משקל. אך לעומת הנושא שמעל - הם כה פעוטים.

וכרגיל, ברשימה חדשה זו, הפותחת חודש זה, רשימות מן החודש שעבר יעברו לארכיון, אתן יותר ממוזמנות, כמו תמיד, לדפדף, לקרוא ולהגיב אם מתחשק (גם ברשימות מן העבר). :)

המשך שבוע משובח וחודש פורה.