גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

ועדיין הזמן כמו מפל בין האצבעות. יום. יום. יוםיוםיוםיוםיום. ועדיין דרושה תשוקה.

ובימים שחלפו התרחש פלא לשניים שאני אוהב. ואני שמח נרגש יחד איתם.

ובסופשבוע יצאתי לחגוג יומולדת לידידה קרובה. אספתי אותה מביתה, הענקתי לה מתנות מענגות, ונסענו לפגוש את יתר חבריה בבר נחמד עם חצר יפה ונברשת. פגשתי שם עלמות שלא פגשתי זמן רב. שוחחנו, התעדכנו. שתינו. והנה לאחר שעה וחצי עיניי נתקלו בעלמה מחוייכת עם עיניים טובות ונוצצות. העלמה עם בחור. והוא ידיד של ידידתי החוגגת. הגיעו עכשיו. ברכתי לשלום. העלמה עם העיניים הטובות והנוצצות הביטה בי. התחלנו לשוחח. חלפה אולי חצי דקה מהרגע שהגיעו ועד ששקענו אל תוך שיחה. זה כיף לפגוש בחיבור שכזה כך פתאום. שוחחנו. ואני מביט בה נוצצת. ומרגישים שיש חיבור. אחרי זמן למדתי מידידתי שהבחור הוא חבר של העלמה הנוצצת. ומכיוון שכך אני לא עושה צעד נוסף. אני מכבד אהבה. מכבד זוגיות. המשכנו לשוחח. העלמה רצתה לרקוד. כולם ישבו. הלכנו לרקוד. מוסיקה שחורה מזיזה טוב את האגן. רקדנו. רקדתי מולה. הבטתי. החלפנו מילים קצת בין הצלילים. החמאתי לה על ריקודה. לא עשיתי צעד נוסף. זה היה ריקוד כייפי. שמח. שהם ימשיכו לשבת. אנחנו כעת רוקדים.

רקדנו. אחרי זמן שבנו אל החבורה. ואז הנותרים והחבר הצטרפו אלינו אל הרחבה. כמה נוספים התפזרו אל ביתם. ואז גם העלמה הנוצצת. היא נגשה אלי, אמרה שמקווה שנפגש שוב. שהיה לה כיף. הודתי לה. היה לי לעונג לפגוש בה. לשוחח עמה. לרקוד. נפרדנו. היה כיף.

ולפני כמה דקות זזתי עם הפסנתר שלי. ניגנתי. לפני שהתיישבתי ליידו פתחתי את תיבת התהודה, הסרתי את הקרש. כך אני מרגיש טוב יותר פיזית את הצלילים. את התהודה מריעדה חזרה את האצבעות שמרעדות את הקלידים. להרגיש את המוסיקה טוב יותר. ומעניין לנגן אפיזודות שהלחנתי בזמנים שונים. הן נשמעות אחרת בזמנים שונים. אז ניגנתי פה. תאורה קלושה בחדר. תווים מרצדים כמו שדונים.

ולפתע, תוך נגינה, דגדג לי באצבעות לכתוב. אז אני כותב.

ומכיוון שכיסא העבודה במהלך היום לוחץ על הראש ועל הגב, בשבוע שחלף, חזרתי לשחות בשעות הערב המוקדמות.

וגם חזרתי לרוץ. ומכיוון שביום אני בין קירות, בערבים אני רץ לצד הגלים. לצד הכדור הכתום. על החול. ואני מרגיש מרחב. ואני מרגיש. וזה טוב.

ובערב, לאחר ריצה, הלכתי חזרה אל ביתי. וברחוב שלי אני רואה שתי עלמות ענוגות. אחת נושאת גלשן גלים. לבושה בגד ים ביקיני קטנטן. הן משוחחות בצידה השני של המדרכה. ואז חוצות אל הצד שלי. הולכות לפני. אנחנו הולכים אל אותו כיוון. אני מביט בשיערן, גבן, רגליהן, ובישבנים הנגיסים. לפתע העלמה הגולשת עוצרת לצד ג'יפּ חונה. מביטה בהשתקפותהּ ואומרת לחברתה: "יו, כל הפטמה שלי בחוץ!". היא מכסה את שפספסתי, הן חולפות על פני בית אחד, ונכנסות לזה שאחריו. ואני מקלל שלא יצאתי לרוץ טיפה מאוחר יותר. אולי הייתי פוגש בהן, מלפנים, בדרכי לים, כשהן בדרכן חזרה, שניה לפני שהעלמה הגולשת מבחינה ב...פיטמה. יאממי הו.

לילה טוב. :)