גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

לפנות בוקר עלמה הפציעה בקולה.

קול שופע. קול מתחמם על להבה פתוחה. קול עשיר, כמו פונדו. 

שופע חום, סקרנות, חוכמה ותשוקה. מחמם, נעים. קול מסקרן.

סקרן להקשיב לנשימותיה הנינוחות כשהיא באהבה מחובקת.

סקרן להקשיב לקולה ולנשימותיה הקצובות, המשתנות, כשהיא סמוקה מתענגת.

סקרן וטיפה נרגש לדעת מה יהיה... ואם.

ואולי סוף סוף בנובמבר הזה אזכה למָטָר.

ושוב ערב שבת, הרביעי לנובמבר, אשוב לאותה כיכר בה הייתי הערב לפני 11 שנים.

חשוב, למען החיים, לצאת מהבית.

וכרגיל, ברשימה חדשה זו, רשימות מן החודש שעבר יעברו לארכיון.

אתן יותר ממוזמנות, כמו תמיד, לדפדף, לקרוא ולהגיב אם מתחשק (גם ברשימות מן העבר). :)

המשך סופשבוע משובח ושבוע נעים ופרוע.

השבועיים האחרונים היו גדושים.

מפגשים. הכנות. הכנות. הכנות. מסיבה. תחפושות. מוסיקה. אלכוהול. שמחה. מפגשים מחודשים. קולות מן העבר. קולות של העיר הגדולה שלי. ציפיה. חדשות מדאיגות לבריאותו של בחור באמצע שנות העשרים, קרוב למשפחתי, שהתגלה גידול סרטני בגופו. דאגה. תסכול. אופטימיות.

את שחלף אתעד בקרוב. היום אני רוצה לנצל את הפינה הקטנה שלי פה כדי לקרוא בקול גדול: "מי שלא מצביעה לא סקסית!".

אתמול בלילה יצאתי עם ידידה לבר. מוסיקה, אלכוהול, שיחות בניםבנות, עדכונים ועוד ועוד. שאלתי אותה על תכנוניה ליום החופש של מחר, כלומר היום, היא מספרת. אני מקשיב. ואז התעניינתי לדעת באיזו מפלגה החליטה לתמוך. באיזה רעיון. ידידתי ענתה שהיא אינה מתכוונת להצביע. עיניי התרחבו, קיטוֹר השתלהב בראשי, אני מניח שאדים פרצו מאזניי. יחד עם זאת שמרתי על ארשת פנים נינוחה באופן יחסי על מנת לשוחח, לנסות להבין את סיבתה, ולהציג את מחשבותיי.

הלוואי שלפחות היו לה סיבות (באופן יחסי) ענייניות, אך מילותיה לצערי היו קלושות ומפוהקות. הבחירות אינן מעניינות אותה. פשוט.

אנחנו מכירים מספר שנים. ידידים טובים. היא בחורה תל-אביבית רגישה, מצחיקה, משכילה (תואר שני יוקרתי) ממוסדות אקדמים נחשבים. אנחנו מכירים טוב. זכיתי לתמוך בה רבות בסערות רגשיות. להיות חבר. על כן מפאת הכרותי עמה, לא נדהמתי מעובדת אי הצבעתה בבחירות החלות היום. אך יחד עם זאת, חשתי בפנים עצב, תסכול וכעס.

כמענה לתשובתה כי הבחירות אינן מעניינות אותה הצגתי כמה ממחשבותיי; באפשרותנו לנסות לקבוע גורלנו על-פי ראות עיניינו, על פי מצפונינו. ראוי כי כל אזרח יהיה אדון לגורלו. נכון שבחירה במפלגה המציגה מצע מסויים אינה מבטיחה כי המפלגה אכן תיישמו במדוייק לאחר שתיבחר. נכון שקיים מיאוס מהמערכת הפוליטית, ממוסדות המדינה, מ"המצב". אך עדיין, עדיף לנסות להשפיע, לתת את קולך למפלגה בעלת השקפה הקרובה ביותר להשקפת עולמך. שאלתי אותה אל איזה כיוון במפה היא נוטה. היא ענתה. שאלתי אותה מדוע שלא תצביע למפלגה הקרובה לדעותיה. ושוב, "זה לא מעניין". אמרתי לה כי גם מי שאינו מצביע - משפיע. בעצם אי הצבעתה היא מקנה כוח למפלגות להן היא מתנגדת. להמנועתה מהצבעה יש השפעה. השפעה הנוגדת את האינטרס שלה. הוספתי שהנושאים העומדים על הפרק משפיעים על כל תחום בחיינו, והפעם המפלגות בעלות מצעים מובחנים. ברורים. בכוחה של כל דרך להוביל אל חיים אחרים. בכוחו של הקול שלך להשפיע האם תתהוללי הלילה בבר, אם לאו.  אם תצאי מחר לשופינג, אם לאו. דרכן של המפלגות, מלבד סוגיות מדיניות תשפענה על זכויותינו, חיינו וכיסנו. ואם לחשוב בקטן, חשבי על כיסך שלך. אך... חוסר העניין נותר עומד (מנומנם). 

ניסיתי להקשות עוד קצת. אמרתי לה שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית (אמנם לא באופן מוחלט... אנחנו נוטים להיות אתנוקרטיה), ואם אנו מוקירים את השיטה הדמוקרטית ומעוניינים בהמשך קיומה - עלינו לעשות מעשה שיתרום בפועל להמשך קיומה. הצבעה הינה בסיס הדמוקרטיה. קינחתי בדוגמה למתרחש בבלרוס ממש בשבוע-חגיגת-בחירות בישראל. בימים אלה, לאחר בחירות במשטר הברזל של לוקשנקו, תומכי האופוזיציה מסתכנים, יוצאים לככרות ונלחמים כדי להביע מחאתם על השחיתות והאימה שמטיל הנשיא. הם נלחמים, מוכים, נאסרים. ופה בקלילות צעירות וצעירים ומוותרים על הדמוקרטיה.

אנחנו מכירים מספר שנים. ידעתי שלא אשנה דעתה, כך שלאחר תשובתה והצגת מחשבותיי, הנושא הוחלף. המשכנו לשתות ולקשקש.

כשחזרתי לפנות בוקר הביתה, עלעלתי בעיתון הארץ ונתקלתי במאמר הפובליציסטי המרכזי במדור הדעות. ל"מפוהקי הדמוקרטיה" אני ממליץ לקרוא את רשימתו של שחר אילן "לא הפוליטיקאים, אלא אנחנו".

ובמהלך השיחה בבר חלפה בי שוב המחשבה:

איני דורש לעלות על בריקדות, אך חוסר איכפתיות מוחלט המתבטא באי מעורבות מנומנמת של עלמה, היא תכונה כל-כך לא סקסית!

אם את\ה סקסי\ת - לך\י להצביע!

אתמול בערב שבתי אל ביתי (מיום עבודה מתיש וקניות למעללי בוקר שישי שלי במטבח - הפעם נודלס, אפונת שלג ופטריות יער ועוד מוקפצים בחלב קוקוס, סויה ועוד - יצא יאממי!), פתחתי את ה-TimeOut (דפדפו לעמוד 147) שהגיע, וחזיתי בהפתעה מרעננת! 

[פה המקום לציין, שלמען ההקשר, למעוניין\ת, מומלץ להציץ ברשימתי "אידיאל היופי הבלתי אפשרי (ופרסומת על גבי השמש)"]

הקיצר אני מעלעל בעיתון. המדורים הראשונים שאני קורא הם מדור המוסיקה (רשימותיו של גל אוחובסקי) ואת טורו, הממוקם בעמוד האחרון במגזין, של, נו שוב, גל אוחובסקי שלרוב מעניין ו\או משעשע (לא שיש לי פטיש לאוחובסקי, אבל נו, הוא כותב גם את מדור המוסיקה, וכל עיתון שכולל מדור מוסיקה ידופדף קודם כל אל מדור המוסיקה :)). הקיצר, לאחר קריאת מדור המוסיקה, דפדפתי על העמוד האחרון, והנה, לצד הטור, בחלק הפנימי של השער האחורי, אני רואה צילום של עלמה חטובה בתחתוני בייסיק חמודים. מודעה מינימליסטית שכזו, עם טקסט מינימליסטי, כולו באנגלית, גופן שחור. משהו בגרפיקה מוכר. ואז אני רואה שזו פרסומת של American Apparel, חברת ביגוד בסיסי ונחמד; טריינינגים, טי-שירטס, תחתונים, גופיות ועוד. לבנים ולבנות. מעבר לפליאה לפגוש בהם ב-.King George St, משהו נוסף, מפתיע ומרענן, תפס את עיניי.

במרכז המודעה שני צילומים. בצד ימין, עלמה, חטובה למדי לא "בובתית", שרועה על מיטה המכוסה סדין לבן. שוכבת על גבה, בתחתונים בלבד, התחתונים שחורים מעוטרים בפס תכלת בהיר, והיא מסתירה את חזה העדין בידה. בצד שמאל צילום של ישבנה לבוש בתחתון השחור. והנה, הפתעה מרעננת, באמת, ישבן אמיתי, לא מרוטש, ניתן להבחין במספר נקודות אדמדמות מרעננות.

מרענן לפגוש במודעת אופנה בה מתנוסס ישבן לא מרוטש, ישבן אמיתי עם פצעון או שניים. טוסיק נשי חי ונושם. עור גוף אמיתי שניתן לחוש, לגעת, להריח. טוסיק מרוטש, פלסטי, לא עושה לי דבר. טוסיק אמיתי, מעורר בי את החשק לאיזו נגיסה תאוותנית.

הלאה הריטוש! האח הידד ל- American Apparel!

נ.ב.

אני יודע שלא דנתי באספקט השימוש ב"מיניות בוטה" לשם מכירת מוצר וכו'. ולא באספקט הרזון. פשוט הפצעונים הספורים האלה, מרעננים ומהפכניים מספיק כדי לפצות.

[ישבן נשי, חי, נושם ומהפכני]

וכרגיל, ברשימה חדשה זו, הפותחת חודש זה, רשימות מן החודש שעבר יעברו לארכיון, אתם יותר ממוזמנים, כמו תמיד, לדפדף, לקרוא ולהגיב אם מתחשק (גם ברשימות מן העבר). :)

שיהיה סופשבוע חמים ופרוע!

בהמשך לרשימתי מלפני חודשים על "בנות סינטטיות בביקיני" ולרשימתה הטריה של דוגמנית על "אשליות בעולם הזוהר", וההתדיינות בתגובות, הנה מספר הרהורים נוספים ודגשים לנקודות אותן העלתי.

הריטוש הממוחשב ונושא "אידיאל היופי הבלתי אפשרי" מעסיק אותי, מקומם.

כיום, בעולם המערבי, אנו מוקפים ומותקפים באימג’ים מכל עבר. אידיאל היופי מביט ומסתער מכל מקום. פוסטרים אימתניים ברחובות, ריצודים על המסך הקטן והגדול, ועיתונות מפמפמת. אופנה, מוצרי שתיה, מזון ועוד, מפורסמים לרוב באמצעות פנים יפות וגוף חטוב. יופי וסקס מושכים. יופי וסקס מוכרים. למַסיביוּת של הפרסום, לחדירה הדי מוחלטת לחיינו, יש מיני אספקטים שניתן לדון בהם, לקבל, לעודד או לבקר. מזה זמן מעסיקה אותי באופן מסויים, סוגיית "אידיאל היופי הבלתי אפשרי". 

למען הנוחות אדון בדוגמניות, אך הדבר נכון גם לגבי דוגמנים;

דוגמניות שהן ללא ספק בעלות יופי מסויים וייחוד, ולמעשה מוכרות את יופיין, כלומר יש הסכמה על עובדת היותן "יפות", אינן מספיק יפות (גם ב"שיפוץ" של איפור) שגם להן צריך לרטש את הצורה עם איזו תוכנת פוטושופ מתוחכמת. האימג'ים מהעיתונים, מגאזיני אופנה ובידור, שלטי חוצות אדירים ועוד, למעשה מכתיבים את "המראה הנכון". את היופי הנכון, הראוי והרצוי לזמן נתון.

ליופי חיצוני תמיד היה ותמיד יהיה ערך. גם בין בעלי-חיים-חברים וגם בין בני אדם. ליופי השפעה על אינטראקציה בין אנשים, ובין אדם לבין עצמו. מאז ומתמיד אנשים ניסו לייפות עצמם, ע"י איפור, ביגוד מחמיא, ובימיינו גם ע"י ניתוחים פלסטיים. אך תמיד, עד השנים האחרונות, פעולת היפויי היתה פיזית. מוחשית. אמיתית.

כיום, כאשר אימג'ים מתקיפים אותנו מכל מקום יותר מאשר אי פעם - התקפה שודאי תתגבר עד כמה שניתן, עד שרקיע השמיים, העננים, השמש והירח עצמם יכוסו בהקרנה של פרסומת, "העגלה הגדולה" תשמש מצע לפרסומת של רשת סופרמקט או לחברה המייצרת עגלות תינוקות (פלישת התאגידים למרחב היא סוגיה אחרת שבוערת בי) - ראוי להשיב אל הפרסום דוגמניות\ים עם יופי טבעי, לא ממוחשב, לא מעובד, לא מרוטש. יופי אמיתי. פיזי. מוחשי. להגיע למצב בו הדרישה ליופי, ההכתבה, תהיה לפחות הוגנת.

כיום גם אידיאל היופי הפיזי, האמיתי, אינו יפה מספיק. צריך לרטש.

אידיאל היופי למעשה בלתי אפשרי.

הוא בלתי אפשרי, אך הוא דורש ממך להראות כך.

לפני זמן לא רב קראתי וראיתי בטלויזיה כי סוכן הדוגמניות עדי ברקן הוביל קמפיין למלחמה באנורקסיה ולקביעת סטנדרטים יותר טבעיים ובריאים לדוגמניות. הוא יזם וקידם אמנה בין סוכנים, חברות אופנה ופרסום שעסקה בסטנדרטי בריאות מינמליים שעל דוגמנית לעמוד בהם. לכך נלוותה הצעת חוק שלפיה בנות שרוצות להיות דוגמניות יצטרכו לעמוד בסטנדרטים להלן: 1. כל דוגמנית תצטרך לבקר אצל תזונאית או דיאטנית, שיעקבו אחרי הרגלי האכילה שלהן. 2. הדוגמניות תצטרכנה לעבור כל חצי שנה מבחן תזונה, בו ימדדו את רמת השומן מול רמת השרירים. 3. סוכנויות דוגמנות יצרפו את תוצאות המבחן לבוק האישי של הדוגמנית. 4. דוגמנית שתהיה רזה מידי, לא תורשה לעבוד. הרחבה לכך בכתבות ב-Ynet ונענע.

הלוואי והיו יוצרים אמנה (ואם זו לא תצלח אף חקיקה, למרות שאני בעד צמצום שימוש בחקיקה ומִשפוּט) בה החברות המשדלות אותנו לקנות מוצריהן, ושוטפות לנו את הראש והנפש בדבר אידיאל היופי הרצוי, היו מפסיקות להשתמש ביפויי ממוחשב של דוגמניות\ים (כמו גם שחקניות\ים ושאר "סלבס"). שישארו עם מניפולציות משחקי איפור ומצלמה. לחברות הללו כוח עצום. אם השפעתן היתה רק על דילול הכיס, ניחא, אך השפעתן המסיבית מגיעה למקומות אינטימיים כגון דימוי עצמי. לפחות שהדרישה ליופי, הכתבת "המראה הנכון", תהיה הוגנת באופן מינימלי.

הנה קישור בו ניתקלתי אתמול (ותודה לנטמגזין) המדגים פעולת ריטוש דוגמנית אופיינת.

אגב בפרסומות, מרטשים גם בגדים, עצמים, בעלי חיים (החתולות שלי בטוחות ביופיין המוחלט, על אף שבעוד אחת תחשב ע"י רוב האנשים "יפה", השניה תחשב כ"תוצאה של נשורת רדיואקטיבית"). לא רק בני אדם. הנה קישור בו מעצב גראפי מציג עבודותיו, "לפני ואחרי". משעשע ומעניין.

נ.ב1

מממ... ולא דנתי בריטוש שחקנים\ות בסרטים הוליוודים.

נ.ב2

ולא דנתי בעבודות הריטוש המזעזעות המתנוססות על מיני מגאזינים והופכות את האובייקט לאנדרואיד. בעל עור ומבט לא אנושי. ריטוש אמור ליצור אשליה של "אמיתי ומושלם" ולא של "יאיי, איזה כיף לשחק עם הפוטושופ!".

[מרלין: "אני לא מספיק יפה וחטובה, למה בזמני לא היה פוטושופ?"]

[בריז'יט: "גם אני לא מספיק יפה, הייתי מתה שירטשו אותי"]

[ויויאן: "הו קלארק, את נעמי ווטס יכלו לעבד עם הגורילה שלה, ואותי לא?!"

קלארק: "לפחות הוסיפו לך קצת צבע ללחיים"]

ה- BBC דיווח כי היתה "התפרצות זומבית" בכפר קטן שבקמבודיה.

האשם ב"זומביזם" הוא יתוש מקומי המפיץ זן חדש של מחלת המלריה, הגורם למאה אחוזי תמותה תוך פחות מיומיים.

אז מה הקשר לזומבים?!

ביכולתו של הטפיל להפעיל מחדש את לב האדם המת, עד שעתיים לאחר פטירתו. נראה כי עקב נזק מוחי וחומר המשוחרר לדמו תוך התחייה המחודשת, "המתעורר" מתנהג באלימות קיצונית.

גורמים רשמיים בקמבודיה מרגיעים כי ההתפרצות רוסנה ואין סיבה לדאגה.

גנרל ארי סרי: "קיבלנו דגימות של הטפיל ואנו מתכוונים ללמוד כיצד הלב ואיברים מרכזיים אחרים שבים לפעולה. אנו מתכוונים להשתמש במידע על מנת לסייע בהעלאת רמת החיים של כולם".

מזכירת המדינה של ארה"ב, קונדוליסה רייס, מתנגדת לתוכנית. היא מזהירה כי ממשלת קמבודיה מחזיקה כעת בנשק ביולוגי רב עוצמה ועליה להשמידו לאלתר. טרם נמסרה תגובת גורמים רשמיים מקולומיבה.

האו"ם עומד לשגר צוות לקולומביה על מנת לוודא את בטיחות המחקר הביולוגי.

וכעת אחרי שקראתם - הנה הידיעה הרשמית של ה- BBC -> נא ללחוץ כאן <-

לחצתם? נו, לחצו! -> נא ללחוץ כאן <-

קראו את או רפרפו על העמוד שקפץ...

נו, אז ורודת הלחיים (רשימה חדשה הקשורה אליה בתהליכים...) שלחה לי את הידיעה לפני שלושה ימים.

אתר BBC. מהוגן, אך נשמע ביזאר לגמרי, לא? זומבים?!

כלומר, הקונספט מעניין, ואני מוכן ללקק את כפות רגליה של באפי (ולהמשיך הלאה), אך עדיין ביזאר.

ואז אני מביט בלינק ורואה שהוא קצת מוזר, לא כל כך שייך לבי.בי.סי.

ואז מנסה להריץ חיפוש בבי.בי. ונאדה.

ואז אני מקפץ ל- snopes.com כדי לבדוק מה העניינים.

כמובן באדום כתוב "False". הנה, כאן.

למ שאינו\ה מכיר\ה ב- snopes ניתן לבחון אמיתותן של "אגדות אורבניות" ביזאריות יותר, או פחות, וגם חדשות ביזאר שרצות ברשת.

מכירים את הסיפור על בחורה שבמהלך חופשתה בחו"ל, התעוררה עירומה כשהיא שרועה באמבטיה, וגילתה צלקת גדולה בגופה שהעידה על גניבת כליה (שבדיעבד התברר שנלקחה ממנה לאחר שסוממה)?

כשהייתי בתיכון ידידה שלי נשבעה לי שבתה של חברה של אמה, עברה את הגיהנום הזה במהלך טיול, אי שם בגלובוס.

גם הסיפור הזה למשל פה. יאממי.

הקיצר כיף!

והנה טריילר לסרט הזומבים הקרב הקיץ, "Land Of The Dead".

מלבד סרטי איכות יש לי חיבה עצומה לסרטי טראש מגניבים! =)

["תום69, תעשה לי זומבי! מראאאר..."]

והיום היה לי מבחן מטופש, נראה שעבר טוב. אחריו נסעתי לאיזה חוף מבודד.

רבצתי לבדי מספר שעות, קראתי, נרגעתי, הייתי מוקף במצוקים, חול, סלעים, אצות, מים מלוחים... נעים... :)

אך מה, למרות שהחוף הספציפי די מבודד, ויחסית אין בו מבקרים רבים גם בשיא הקיץ - מכיוון שהחוף לא מוסדר וטרם החלה העונה הגדולה שבמהלכה קצת מנקים, בחלקו הוא עדיין מטונף מבקבוקים על גבי בקבוקים, אריזות מאכלים דהויות, כיסאות שבורים נטושים ועוד ועוד ועוד.

יש לי בקשה קטנה ממי ששולטת בכל הקוסמוס הזה:

ראית "Total Recall" נכון? נו, "זיכרון גורלי", זה עם שוורצנגר.

הקיצר, נכון יש את הקטע בו אנשים נזרקים מחוץ לכיפת הזכוכית, שמגינה עליהם במאדים ומאפשרת את קיומם, עם האוויר, החמצן וכל הגזים של בני האדם?

אז נכון שכשאדם נזרק מחוץ לכיפה העצומה, העיניים שלו מתחילות להתערבל, הפרצוף שלו מתחיל להתנפח, והוא מתעוות חסר חמצן עד שמתפוצץ?

בבקשה תעשי כיפה קטנה עם סדק מעל כל מי שלא אוסף את הזבל שלו כשהוא עוזב את הים.

תודה.

ואם את זקוקה לתזכורת, הנה טריילר פיגוזי לסרט הקאלט הנ"ל. זיכרון גורלי.

והנה תמונה:

[זבל מי שמלכלך]

וכדי לא לגרום לכם לסיוטים הלילה עם הזומבים והפרצוף, הנה תמונה חמודה לסיום. :)

["אני חתלתולבולדוג!"]

לילה טוב וחלומות מתוקים... :)