גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

קשה לי לכתוב. קשה לי לכתוב לעצמי. קשה לי לכתוב לה. קשה לי לכתוב לאקדמיה.

קשה לי לכתוב נהרות.

לעיתים במָעוֹק, שוצף זרם חד. חורץ דפנות. המותיר מאובני רגשות ונעלם.

לעיתים חולף זרם מטושטש, הממוסס מאובנים שמנסה להותיר.

ואם הכתיבה היתה נינוחה כבר מזמן, נראה שכעת הייתי זוכה לשאוף את העיר שלי לשבוע וחצי.

ויש התרחשויות נעימות, רעננות, סקרניות ומלאות חיוּת.

אך משום מה, בירחים האחרונים, מילים קצרות בגוון מסויים, מוצאות מקומן פה.

ואני זוכה לשחק. ואני זוכה לנגן לקבוצה אינטימית, פיסות חייהם מתוך הקלידים שלי. ואני לומד מהנגינה. ואני זוכה למשוב מעורר, מזין ומספק.

ולפני דקות התפרק על הפסנתר בחדרי, מלון שברון הלב לפי ג'ון קייל (שלקח אותו מהמלך אלביס).

משחרר לנגן את השברים השוצפים.

את הגירסא המושלמת של קייל ("Heartbreak Hotel" מתוך האלבום Fragments Of A Rainy Season), ניתן להוריד (ולהקשיב אוןליין) מדף ה-esnips שלי.

שיהיה לילה טוב וגדוש תשוקה הדדית. :)

הוא זוכה לחולל

התרחבות וכיווץ

שריר לבך

הוא זוכה לחולל

התרחבות וכיווץ

שריר נרתיקך

נשימתי מתכווצת

כשאני מהרהר בכך

כָּמֵהּ

ולא מצליח להרפות

את מפציעה
סימן ממך מעיף
את האבק שאגרתי
מעל קצוות סיבי תאי עצב
ובהרף

הסיבים חשופים
הקצוות בוערים
והעצב

You've done well my boy, my oh my

I bet you thought that you had one this time

Watch your back because revenge is sweet

And you are everything I wanna be

You got everything so high oh high

?Did you have to take Caroline

I bet you thought that was the death of me

Cause you are everything I wanna be

In my life

You got your way now and I got mine

But mine is better and it took less time

People say now that you look like me

Cause you are everything I wanna be

In my life

Cause you are everything I wanna be

In my life

אני לא נוהג להדביק מילות שירים סתם כך ללא הרחבה מצידי. ללא התייחסות לשיר, למוסיקה, לרגשות. פשוט אין לי כוחות לדוש בזה, לחטט. לטעמי שיר טוב. אך זה לא השיר שהכי ריגש אותי השנה. זה לא השיר שהתנגן אצלי הכי הרבה השנה. גם לא באמצע. פשוט רציתי לשחרר אותו היום. להשיל אותו היום. להקיא אותו היום. מפני שהוא משקף, באופן מסויים לצערי ולכעסי, את היום. אגב, מדובר בשיר "Caroline, Yes" של Kaiser Chiefs מתוך אלבומם Employment.

וכרגיל, ברשימה חדשה זו, הפותחת חודש זה, רשימות מן החודש שעבר יעברו לארכיון, אתם יותר ממוזמנים, כמו תמיד, לדפדף, לקרוא ולהגיב אם מתחשק (גם ברשימות מן העבר). :)

שתהא שנת 2006 מלאת אהבה, חברות, תשוקה, סיפוק ובריאות. :)

שעת בוקר מאוחרת. אני במשרד החדש (יחסית). אמור לארגן חומר משפטי מסויים ומשוחח עם עו"ד בחדר.

פתאום שיר מתחיל להתנגן לי בגוף. עם פסנתר, עם מילים, עם שירה עם כל הגוף.

"אני עומד כאן, ממתין שתבואי, בשמיים מין תופעה משונה. מרגיש מוזר להיות ידיד, אבל אני מעדיף להיות ידיד שלך מאשר לא לראות אותך יותר... וצעקתי את שמך כמו שם של הוריקן מתקרב".

(תרגום חופשי. המקור, באנגלית, יפה יותר. "Sky Phenomenon" שירו של Jens Lekman)

והמנגינה היפה, התזמור המינימליסטי, העוצמתי וההוריקן מסתחררים בבטן. ואני אמור להתרכז בשיחת העבודה. והפזמון מגיע, ומתגבר ומתגבר, קרישנדוׁעם פסנתר ושירה בלגאטוׁמרהיב וסוחט אוויר. ואני מרגיש את טיפות הגשם זורמות לכיוון העיניים. ואני חושב: "די, נו". ומגגל בראש שיר טפשי שלא יזכיר לי דבר. וכמעט כל שיר מזכיר לי. כמו ששר סטפין מריט המלך: I should have forgotten you long ago, but you're in every song I know" (מתוך "Busby Berkeley Dreams" של The Magnetic Fields. שיר שערורייתי מרוב יופיו). שירים מזכירים. שירים מולחמים לעבר. גם שירים שהכרתי אחרי הפרידה מולחמים לעבר. ומוסיקה ממלאת חלק נכבד מחיי. אני מקשיב, מנגן, מלחין ומנגן שירים בבטן כשאני הולך ברחוב, עובד ועוד. כך שקשה להמלט. והיא (כמעט) בכל שיר שאני מכיר. וודאי שבכל שיר שנוגע בי, בין אם מקפיץ מאושר או חוּשני ובין אם נוּגה-מתוק או גורם לקריסת מערכות. מוסיקה היא רגש. ורודת הלחיים היא רגש. איך אפשר להפריד?

אז לפני טיף-טף סוף-סוף קופץ לי לראש שיר טפשי, שמלבד אסוציאציה של קבוצת אנשים בלבוש מזעזע המרקדים בכוריאוגרפיה התעמלותית של קלאב מד, חיוך מסויים, וקצת חוסר סבלנות לנודניקיותו, לא מעלה בי דבר. ואני מתחיל לפזם לי בפנים "Agadoo-doo-doo push pineapple shake the tree". מין מגן זמני מאוד, טפשי, אך עובד זמנית. :)

וחג המולד מתקרב. והשנה החדשה שלה. והבוקר שלחתי לה חבילה אקספרס מלאת חברוּת ואהבה.