קשה לי לכתוב. קשה לי לכתוב לעצמי. קשה לי לכתוב לה. קשה לי לכתוב לאקדמיה.
קשה לי לכתוב נהרות.
לעיתים במָעוֹק, שוצף זרם חד. חורץ דפנות. המותיר מאובני רגשות ונעלם.
לעיתים חולף זרם מטושטש, הממוסס מאובנים שמנסה להותיר.
ואם הכתיבה היתה נינוחה כבר מזמן, נראה שכעת הייתי זוכה לשאוף את העיר שלי לשבוע וחצי.
ויש התרחשויות נעימות, רעננות, סקרניות ומלאות חיוּת.
אך משום מה, בירחים האחרונים, מילים קצרות בגוון מסויים, מוצאות מקומן פה.
ואני זוכה לשחק. ואני זוכה לנגן לקבוצה אינטימית, פיסות חייהם מתוך הקלידים שלי. ואני לומד מהנגינה. ואני זוכה למשוב מעורר, מזין ומספק.
ולפני דקות התפרק על הפסנתר בחדרי, מלון שברון הלב לפי ג'ון קייל (שלקח אותו מהמלך אלביס).
משחרר לנגן את השברים השוצפים.
את הגירסא המושלמת של קייל ("Heartbreak Hotel" מתוך האלבום Fragments Of A Rainy Season), ניתן להוריד (ולהקשיב אוןליין) מדף ה-esnips שלי.

שיהיה לילה טוב וגדוש תשוקה הדדית. :)