אז ככה. החלטתי שאני מנסה לעשות סדר בראש. אילו אלבומים שמעתי והרחיבו לי את המנעד הרגשי המוסיקלי... לא דירגתי אותם לפי סקאלה מסויימת, אבל בהחלט יש להם מקום של כבוד כי כשאני מקשיבה להם, מה שעובר לי בראש הוא הרבה מעבר למה שהמילים אומרות... הוא מקום ואנשים, וחוויות שהשפיעו עליי וסחטו ממני רגשות. כבוד.
Beck- Sea Change
בק כתב את האלבום הנפלא הזה כתוצאה משברון לב שנגרם לו מפרידה מאהובה, מקשר ארוך. בק מתאר פה דיכאון טהור ולב שבור מדמם בעזרת קולו הנוגה ולחנים גאוניים במלנכוליותם. שברון הלב הזה העניק לנו יצירות מפורסמות וידועות כמו Lost Cause וThe Golden Age. אגב, בק, נשוי באושר כעת.
Joni Mitchell- Blue
ג'וני מיטשל יוצרת כאן עולם דיכאוני בעזרת מנעד קולי גבוה, טקסטים עמוסים ולחן המתבסס על גיטרה ופסנתר. התוצאה היא אלבום, שכשמו, עונה על כל הציפיות בלהיות פשוט עצוב. הקשבתי, נהניתי, ואף דוכאתי לשעות מספר.
Arcade Fire- Funeral
אלבום הבכורה של ארקייד פייר שכידוע, כיום הם להקה בעלת שם וזוכת גראמי, באמת נולד מצער. את שמו נתנו לו הנסיבות הקשות בהן נוצר- מות חברי משפחתם של חלק מבני הלהקה. האלבום הזה הוא משהו מעבר לאווירת באסה כללית, הוא מטען רגשי עצום ומכאיב. והוא שולף מכל אחד את המגירות הכי כואבות הקיימות בתת המודע שלו. את זה הלהקה עושה עם שפע של כלי נגינה מגוונים, מקצבים משתנים, שירים מרגשים וכוליי. הקשר שלי עם האלבום הזה מיוחד כי קניתי אותו יומיים לפני שסבי היקר נפטר. בשבילי האלבום הוא מן נבואה מסתורית, שהלכה איתי בלויית סבי. זה באמת נשמע כמו הלוויה. גם מי שלא מכיר יכיר את השיר Wake Up שלא מותיר אף אחד אדיש.
Radiohead-OK Computer
מלכי הדיכאון באחד האלבומים הקלאסיים של דורנו, עם הקול הקר והגמיש של תום יורק, כל שיר פה מוציא ממני בלו מוד בגוון אחר. את האמת, הם כבשו אותי כבר בAirbag
ועכשיו למשהו קצת צפוי אם יורשה לי
Porcupine Tree- Lightbulb Sun
הלהקה הזו מהווה חלק נכבד מחיי, כבר כמעט 8 שנים. זה האלבום הראשון ששמעתי שלהם... ואהבתי אותו כבר מהתו הראשון שניגנה הגיטרה האקוסטית בשיר הנושא של האלבום, הפותח אותו. וזה אלבום שהתאים ממש בול לילדה בת 13 שלא מוצאת את עצמה בעולם, בלי חברים או שאיפות, כי זהו סיפורו של נער העובר את התהפוכות הרגשיות העצומות כשהוא חולה וצופה בכולם משחקים בחוץ, כשהוא מתאהב, כשהוא ננטש, כשהוא כועס. יש פה התפתחות אל משהו שהוא מעבר להתבגרות, כי בסוף האלבום אתה מרגיש שלם, למרות כל הפצעים שעוד קיימים בלב. אני יודעת שאני ממש לא אובייקטיבית אבל זו באמת, יצירת מופת. מומלץ בחום.
וזהו להיום, כי אני עייפה.
אני מאחלת לכולם אי שם את הטוב ביותר.
ושיהיה שקט בדרום כבר.
Always Yours,Yarden
בבלוג זה
בכל הבלוגים
