לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Boring Life

נשמע מוכר למישהו?

כינוי:  chen_d

בת: 34

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2012

מוזר לי לכתוב.


טוב נו, אז שוב שיקרתי.

אבל תבינו אותי. כבר התרגלתי לחיות בלי הבלוג.

כבר שכחתי איך זה להפתח לעולם ולכתוב הכל באינטרנט.

פעם הייתי יכולה לעשות את זה בכל מצב. רעש. שקט. עצבים. רוגע. אנשים מסביב.הורים מסביב. הכל.

היום אני צריכה את המצב המתאים. ושאף אחד לא יהייה באיזור. אה כן, והכי חשוב - מוזיקה ברקע.

-עדיין לא החלטתי עם המוזיקה זה רעיון טוב, הרבה פעמים זה מסיח את דעתי ואני מתחילה לזמזם במקום לכתוב-

ANYWHO

בחודש האחרון עברתי משבר לא ברור. הרגשתי כאילו הכל מתפורר. הכל מתפרק. אני מתפרקת.

מצבי רוח משתנים. לא ברור אם זה בגלל הגלולות שהתחלתי לקחת או סתם,כי המצב חרא.

ומזג האוויר בימים האחרונים לא עזר למצברוח להשתפר. מי שמכיר אותי יודע ומי שלא תדעו עכשיו - אני שונאת חורף.

לא. לא סתם מאלה ששונאים גשם ושטויות. אני ממש ממש שונאת חורף. בכל כולי. אני מהאנשים שסובלים מתסמונת הנקראת:

דכאון חורף.

אז נכון, החורף לא באמת התחיל. אבל כבר ביום ששינו רשמית לשעון חורף זה עשה לי קוועצ'. וכל האפור המגעיל הזה שהיה בחוץ בימים האחרונים,

והטיפטופים האלה, באו יותר מוקדם מהרגיל, ועדיין לא הספקתי להכין את עצמי נפשית לזה. מה שתרם עוד יותר להרגשת האיכס,בלעכס,פיכס שהייתה 

לי בתקופה האחרונה. 

אתם בטח שואלים את עצמכם מה הסיבה לכל הגועל נפש הזה? (אתם הכוונה לבנאדם וחצי שקוראים כאן ואפילו לא מגיבים !!! -ארג!- )

אז אני לא באמת יודעת. כלומר קרו כמה דברים שהתחילו את זה.. כמו למשל:

 

# צבא. חזרתי לקבע לפני 4 חודשים בערך. חתמתי לשנה ואז זה תלוי בהם ותלוי בי איך ולכמה זמן ממשיכים. מראש נכנסתי לזה בידיעה שאני לא מתכוונת להמשיך יותר מדי ולהשתקע במקום הזה כמו הרבה אחרים. תכננתי לסיים את השנה הזאת,להמשיך אולי לעוד חודשיים שלושה ולהפסיק למען הטיול הגדול. אבל עכשיו החלטתי - זה לא יקרה. אני אשאר עד התאריך 30.5 וזהו. לא אמשיך שם שנייה מעבר. שלא תבינו לא נכון - אני אוהבת את התפקיד שלי ואת העבודה, אבל כל הבלאגן שיש מסביב,והצביעות של האנשים, החוסר התחשבות, ובכלל ההרגשה שתמיד יש לי שם. המקום הזה עושה לי רע. הוא משנה אותי ואני לא רוצה לתת לזה לקרות. לכן אני אמשיך עד סוף השנה שלי - אגיד תודה רבה ושלום - ואצא לי לחופשי.שוב.  (:

 

#המספר 11:11 - ראיתי פעם סרט שנקר 11.11.11 סוג של סרט אימה על המספר הזה שחוזר ומופיע שוב ושוב, ומסמל משהו רע שהולך לקרות. תראו אותו - סרט טוב בכללי. קיצר מאז אני לא מפסיקה לראות את הצמד מספרים הזה אם זה בשעון,בהקלטות,בלייקים בפייסבוק בכל מקום וכל דבר אפשרי. זה הפסיק לתקופה ארוכה ועכשיו חזר בגדול. וזה רק מכניס אותי לסרטים. כי יש דברים מסויימים שמתקשרים לזה. תאריך לידה של מישהו מסויים שבתקופה ההיא התחילו לקרות איתו כל מיני דברים. ועכשיו שזה חזר אני לא יודעת איך להגיב לזה.

בכל מקרה הצמד הזה 11:11 או 1:11 או כל דבר שקשור לזה מחרפן אותי בטירוף ואני לא יודעת מה היקום מנסה לרמוז לי אם בכלל. ארג!

 

# הוא. האיש הזה שזרקתי עליו משהו בפוסט הקודם. זה שמחרפן אותי. אז ככה, לא היינו בקשר רשמי,זה היה יותר כמו ידידים עם הטבות. בעיקר הטבות. והרבה. סורי אני סוטה מהנושא. אז החודש נפגשנו שוב,פגישה שאני יזמתי בהכי תמימות שיש - באמת. לא תכננתי כלום,לא רציתי כלום. רק תמימות. וכרגיל - זה לא קרה. כלומר זה התחיל נחמד ותמים ומצחיק והכל ואז המשיך לדברים אחרים לגמרי (אתם יכולים לתאר לבד). היה טוב,נהניתי ואז פתאום קלטתי מה קורה - וזה משהו שלא רציתי שיקרה כי זה לא הדבר הנכון: אני רוצה אותו,הוא לא באמת רוצה אותי (לפחות זה מה שהוא אומר) ואני לא אתן לזה להמשיך - אז יצאתי לגמרי מריכוז והפסקתי את זה באמצע. דיברנו, הוא הבין לבד, ואמרנו שזאת כנראה הפעם האחרונה. ואז הוא הגיב מוזר- שכבנו מחובקים ובהתחלה היה לו קשה להסתכל לי בעיניים כי הוא באמת הרגיש רע ואז משומקום הוא מניח עליי את הראש כאילו נצמד אליי יותר כאילו קשה לו עם זה שזה נגמר. ופה התחרפנתי. מה נסגר?! מה קורה?! מה אתה עושה?! למה אתה נצמד אליי? למה אתה נראה מבואס?! אם אתה לא בקטע כמוני - למה שזה יפריע לך ככה? היה מגעיל קצת באותו רגע ומוזר ואז דיברנו קצת והוא ליווה אותי חצי דרך הביתה מה שאף פעם לא קרה, התחבקנו ואמרנו "הכל בסדר". בכל מקרה אחרי אותו ערב חזרתי הביתה, והתחלתי לבכות בטירוף. כאילו הרגע נפרדנו אחרי חודשים ביחד.

הוא חשוב לי - ואומנם הקטע ה..אממ..נקרא לזה הקטע הפיזי הפסיק - אבל לא רציתי להתנתק ממנו לחלוטין. רציתי להמשיך להיות בקשר.

ואני מאמינה שזה אפשרי.  

מאז קרו כבר כמה דברים אבל חפרתי עליו מספיק בפוסט הזה , אז אני אמשיך בפוסט הבא.

 

 

בקיצור, 

החלטתי להתחיל לעבוד על עצמי טיפה.

לשנות גישה לחיים.

להתחיל להיות אופטימית יותר.

ולא להתרגש מכל שטות ולחשוב שזה סוף העולם.

הגיע הזמן למצוא את עצמי - אני כבר עוד מעט בת 22 ואין לי מושג על החיים.

אז התחלתי לקרוא "הסוד" ולראות את הסרט - תשמעו, יכול להיות שיש בזה משהו.

אני אנסה ואעדכן אתכם (:

עד כאן הפוסט המבולגן והלא ברור הזה. 

תתרגלו - ככה זה הולך להיות בזמן הקרוב עד שאני אתאפס על עצמי ואתחיל לסדר את המחשבות בצורה של פוסטים (;

יום טוב וחודש מעולה!

 




תמונה להוכחה:

 


נכתב על ידי chen_d , 3/10/2012 13:37   בקטגוריות כללי, אופטימי, אהבה ויחסים, צבא, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מים_שקטים ב-3/10/2012 14:28



28,855
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 18 עד 21 , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לchen_d אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על chen_d ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)