ששמממששששששש.
סופסוף יש קצת שמש! וברור שאני ישר אנצל את זה, אז אני יושבת לי בגינה עם המחשב הנייד מוטען בצורה מאולתרת ביותר, ואיך לא, עם כוס תה ביד.
מתה על זה. מדהים איך למזג אוויר יש השפעה משוגעת על המצברוח שלי. אני די בטוחה שכבר כתבתי על זה כאן בעבר אבל אני אגיד את זה שוב,
אני מסוג האנשים שבאמת באמת באמת סובל מדיכאון חורף. אני לא מסוגלת. ברגע שנהייה רק אפור ואפילו רק מתחיל לטפטף ממש בקטנה נהייה לי קוועצ' כזה בלב ואני נכנסת לדכאון. שונאת את זה כל כך.
אניוואי, לא לשם זה התכנסנו כאן הבוקר.
אז אין לי באמת סדר מסויים של דברים שאני רוצה לשפוך היום, אז אני פשוט אכתוב חופשי ומה שיצא יצא. סביר להניח שזה יהיה מבולגן כמו תמיד. שיהיה.
לונדון.
אז שבוע שעבר באופן די ספונטני קפצתי ליומיים בלונדון. בלי להגיד לאף אחד מהחברים שלי לפני. סתם ככה. אבא שלי היה שם לענייני עבודה אז הצטרפתי לחדר שלו במלון, כל היום הסתובבתי לבד ובערב נפגשנו והלכנו לארוחת ערב עם אנשים נוספים שעובדים איתו.
קצת פחדתי מכל עניין ה"לבד" אבל היה אדיר. כל כך כיף להסתובב בעיר אחרת בעולם, בלי שאף אחד מכיר אותך, ופשוט להסתכל על הרחובות,האנשים,הצבעים,המקומות,הריח,המבנים הישנים,הכל. בכלל, אני מאוהבת בלונדון כבר שנים. שזה קצת מוזר יחסית לעובדה שציינתי מקודם,שונאת חורף וכל זה, אבל יש משהו בלונדון שגורם לי לחזור אלייה כל שנה. יש בה ריח מיוחד כזה,והמבנים המדהימים,והמבטא. אוי המבטא. אני מוכנה שבריטי יישב לידי כל היום ויקריא לי מילים מהמילון. רק לשמוע את המבטא. בקיצור היה לי ממש נחמד להיות קצת עם עצמי. הייתי צריכה קצת את המרחק והניתוק הזה מכולם. ואחרי ישיבה בסטארבאקס עם הפראפוצ'ינו אספרסו כפול שלי והעוגיית דאבל שוקולד, הגעתי למסקנה, והחלטתי לשנות גישה בחיים. די עם הדרמה. די עם הבאסה. די עם לחשוב אלף פעם מה ללבוש ומה לעשות או מה לשמוע כי הסביבה לא חושבת כמוני. ולדאוג תמיד מה יגידו אחרים. די.
מעכשיו - אופטימיות. מעכשיו אני מנסה להתרחק ולהתנתק מהאנשים השליליים בחיי. להתנתק מכל הדרמות. לבוא בגישה שבה אני אעשה מה שמרגיש לי נכון באותו רגע בלי לחשוב יותר מדי מסביב - ומה שיהיה יהיה. נמאס לי מכל האנשים האלה שאוהבים נורא להגיד לאחרים מה לעשות, ואם אנשים אחרים לא חושבים או לא עושים דברים באותה צורה שלהם - אז בוא נרד עליהם ונבקר אותם בלי סוף.
אז אני פשוט מתעלמת מהם.
בקיצור, אני פשוט הולכת לנסות להתחיל לאהוב את החיים. לנצל כל רגע. כי אני עוד צעירה, וזה בדיוק הזמן לעשות את זה.
לא עוד לשבת ולחשוב מה היה קורה אם.. ואולי הייתי עושה דברים אחרת... נופ.
מעכשיו אני עושה מה שבא לי, איך שבאלי, ומפסיקה לחשוב פעמיים.
וכחלק מהניסיון שלי להפיץ יותר את הבלוג- אני אנסה לשתף פעולה עם הנושא החם- אז הנה 5 שירים אופטימים שאני אוהבת:
- Blink 182 - Josie בעיקר בגלל המשפט I know that everything's gonna be fine
- NeverShoutNever- Happy למרות שאני שונאת את כריס.
- All Time Low- Let It Roll אחת הלהקות היותר אהובות עליי.
- The Maine - We'll all be...
- Muse - Feeling Good
הוא.
לא יכולה איתו. די. כמה אפשר.
הזכרתי אותו פעמים קודמות כאן אבל די בטיזרים כזה.
יש בנאדם כלשהו בחיי, שהכרנו עוד בתיכון הוא למד שכבה מעליי, דיברנו פה ושם אבל אף פעם לא משהו רציני. במאי האחרון חגגתי יומולדת והזמנתי את ידיד שלו (שקצת הייתי דלוקה עליו ויצאנו לסוג של דייט באותו שבוע אבל לא יצא מזה כלום) שהביא אותו גם. מאז התחלנו להיות קצת בקשר... נפגשנו... והתחילו לקרות דברים (לא באמת צריכה לפרט נכון?) .
זה קרה כבר מספר רב של פעמים מאז. ואנחנו בסוג של קשר לא ברור כזה. בשלב מסויים אני התחלתי עם הרגשות... ודיברנו על זה.. והוא אמר בעדינות שהוא לא רוצה קשר רציני כי הוא רק יצא מאחד לא מזמן.. ובלה בלה בלה. טוב. המשיך עוד פעם פעמיים. ואז די כבר לא יכולתי עם זה. רציתי יותר. אז הפסקתי,ודיברנו,והחלטנו שזאת הפעם האחרונה. באותו יום ובאותה שנייה שדיברנו על זה הוא היה פתאום מרוחק כי הוא הרגיש באמת רע, ואז שנייה אחרי זה שם עליי את הראש ונצמד כאילו קשה לו עם זה. בכל מקרה נפרדנו כידידים וזהו. עברה תקופה של נתק. ואז הוא סימס לי כמה פעמים שנפגש. נפגשנו. סתם לראות טלוויזיה ביחד. אז הוא נשכב עם הגב על הקיר,ואני עם הראש על החזה שלו,וראינו תוכנית שהוא ממש אוהב וראינו כבר ביחד בעבר, תוך כדי הוא מלטף לי את השיער ומדי פעם את היד.. אנחנו מדברים על התוכנית ואני מגיבה לדברים שקורים שם. ופתאום הוא בא ביציאה ואומר כזה באושר: " את ממש אוהבת את זה נכון?את הסדרה?" ועניתי שכן ואז הוא בא בעוד יציאה ואומר בחיוך "כיף לי. שבאת,שאנחנו רואים את זה ביחד" השתתקתי. לא ידעתי מה להגיד. לא זוכרת מה עניתי ואם בכלל. זה הפתיע אותי. הרי אמרת שאתה לא בעניין. אז מה אתה זורק לי דברים כאלה לאוויר. אסור לך!
הזמן חלף ועבר לו..
יום שישי כלשהו יצאתי עם חברות לאיזה פאב... פתאום! הוא שם! עם חברים שלו! והידיד שהייתי בקטע שלו-וישן אצלי פעם אחת ולא קרה שומדבר והוא יודע על זה- בכל מקרה מהעושיםמהעושיםמהעושים?! טוב,
Play it cool. אז כן, שיחקתי את עצמי לא רואה אותם. למרות שהם היו ממש שולחן לידי. תוך כדי הערב הם קלטו אותי גם. וגם הם לא באו להגיד שלום. אבל מהצד של העין קלטתי אותם עושים שטויות כדי לנסות למשוך את תשומת ליבי. העובדה שהם הגבירו פתאום את הקול עשתה את העניין די ברור. בכל מקרה - התעלמתי. טוב, הלכתי לשירותים, חזרתי, חברות שלי עברו לשבת בספה ב-ד-י-ו-ק מולם. הן השתגעו מזה שלא אמרתי להם שלום. ולמרות זאת, המשכתי עם זה. (לוידעת מה עבר לי בראש. אגו.) בקיצור החלטתי לנסות,קראתי לו,הוא לא שמע. הם קמו ושילמו חשבון,עברו ממש לידי, די כבר אין ברירה, צועקת לו שוב, הוא קלט-עשה לי פרצוף- וענה שלום בלגלוג ואמר כאילו לא ראית אותי או משהו כזה- החלטתי לשחק את עצמי מפגרת ולהגיד שבאמת לא ראיתי אותם- יצאתי אחריו ושאלתי מה הקטע ואם הוא ראה אותי הוא יכל להגיד שלום בעצמו. הוא הלך עם חבריו. אני עם חברותיי. וחזרתי הביתה. התעצבנתי על עצמי כל כך באותו ערב שיצאתי כל כך מפגרת ונתתי לאגו להשתלט עליי. סימסתי לו. שוב למה הוא לא בא להגיד שלום אם הוא ראה אותי. בתור תגובה מה הוא עונה?! שהוא חשב שאני רוצה להיות עם חברות ו...... שאני בקטע של מ' (הידיד שהייתי בקטע שלו) . עכשיו מה?! אתה מקנא?! מה זה המשפט הזה חשבת שאני בקטע שלו? איך? לא הייתי עם הבנאדם ההוא בקשר כבר חודשים.וגם אז לא קרה שומדבר.ואתה יודע על זה. ואמרת שאתה לא בעניין. מה אתה מקנא עכשיו?! בקיצור הסברתי לו את העניין,הוא אמר טובטוב ופרשנו לישון כל אחד במיטתו.
שוב הזמן חלף לו, נפגשנו כמה פעמים באמצע.. בלה בלה בלה.
יום שישי האחרון. יומולדת לידיד (הצלע השלישית במשולש הלא ברור הזה). אמרתי שאני אגיע. באתי באיחור. הוא כבר הלך. בדיוק הייתי בחוץ איתו בטלפון ו.... נ' (האיש המרכזי בסיפור) יוצא מהבר. אני ככה Oo קוראת לו. הוא מסתכל עליי,מחייך,מתקרב,ומחבק. ממש מחבק. חזק כזה. כאילו הוא באמת שמח לראות אותי. עמדנו בחוץ דיברנו, חברים שלו באו גם. דיברנו,צחקנו והכל. זרקתי לאוויר שאנחנו פורשות, צריך להפרד. שוב הוא בא ומחבק. שוב חיבוק חזק. וארוך.
מה הסיפור שלך בנאדם?! לא עושים דברים כאלה! לא מחבקים ככה בנאדם שאתה לא בעניין שלו בשום צורה שהיא.
או לפחות ככה הוא טוען.
אתה משגע אותי. הוא משגע אותי.
אתה אומר דבר אחד.אבל עושה מאה אלף דברים אחרים שמראים בדיוק אחרת.
אז די. תסגר על עצמך כבר. ותפסיק לבלבל אותי כל כך.
אני טועה? אני מפענחת דברים שהוא עושה לא נכון? אתם לא חושבים כמוני?
ארג.
-זהו שחררתי הכל. מרגישה יותר טוב (:
הולכת לאלתר לי משהו לאכול (כאילו שאני צריכה את זה גם)
CYA
תסלחו לשיער המבולגן- That's what I like to call shower hair
בבלוג זה
בכל הבלוגים
