מצחיק איך תמיד לפני עדכון העמוד הזה יהיה פתוח במשך שעות - ואני אעשה הכל כדי להתחמק מלהכנס אליו.
בשנים האחרונות אני עוברת סוגשל משבר כתיבה.. צריכה להכנס למוד מסויים כדי להצליח לשחרר הכל.
בקיצור.. סתם חשבתי על זה שלא הייתי כאן הרבה זמן. ובקרוב אני לא אהיה אפילו באיזור לפחות במשך חצי שנה (טיול אחרי צבא וכל זה..)
אז כרגע אני נמצאת בשלב ביניים מוזר כזה. סוג של דה ז'ה וו. עוד חודש משתחררת מהצבא. שוב.
ב2011 השתחררתי לראשונה מהצב,אחרי שירות מלא של שנתיים,כמו כל בחורה אחרת בארץ. לפחות אחת נורמלית שבאמת מתגייסת ולא בורחת מזה.
אניוואי, השתחררתי,בלי שום כיוון או מחשבה על לאן מועדות פניי. פשוט נזרקתי לאזרחות. די בטוחה שכתבתי על זה בעבר. long story short: השתחררתי,ניסיתי להתחיל לעבוד איפשהו,לא הלך כמו שצריך,התפטרתי,והתחלתי בתהליכים של לחזור לצבא.
כן. יצאתי פחדנית. אני יודעת.
נבהלתי ונלחצי מהאזרחות אז רצתי חזרה לsafety place שלי,העבודה שעשיתי בצבא,המקום המוכר,עם האנשים שאני מכירה. חזרתי לקבע.
ואני נמצאת שם כבר שנה וחודש. חתמתי מראש לשנה - ביקשו שאמשוך עוד קצת הסכמתי לחודשיים. היה טוב,היה נחמד- זהו. מיציתי. לא יכולה להשאר שם עוד. מוכנה לצאת לעולם הגדול (..I think)
אז גם זה הולך להגמר בקרוב. שזה טיפה מוזר. אחרי הכל הייתי במקום הזה 3 שנים. זה המון. אבל יאללה - שיגיע השחרור (:
השלב הבא- למצוא תעסוקה לאוגוסט. אלוהים יודע מה אני אעשה כדי לא להתחרפן בבית כל אוגוסט. או לפחות רוב אוגוסט. אני חושבת שאני פשוט אתחיל להתאמן ממללאאאא ולהתעסק המון בתזונה נכונה וכאלה. אולי אסיים לקרוא סופסוף את הספר שאני קוראת כבר כמה חודשים טובים (ביוגרפיה של מייקל ג'י פוקס למקרה שתהיתם). ו.... ב21.8 פסטיבל רידינג. אני וידיד שלי נוסעים. קצת מלחיץ אותי כי הוא יכול להיות טיפה מעצבן לפעמים.. אבל אני מאמינה שהבירה והמוזיקה יעזרו לי להתגבר על הכל (; אז כן בסוף אוגוסט הולך להיות שבוע מדהים באנגליה. הולכת לראות מלא להקות שבחיים לא חשבתי שאני אראה - green day, EMIN-fuckin-EM,new found glory,fall out boy וכו'.
השלב הבא הבא- אוסטרליה,ניו זילנד,יפן.
הטיול הגדול. אחרי הצבא.
התכנון המקורי היה לארצות הברית,זה היה החלום הגדול מאז ומתמיד, רק שהאמריקאים לא חשבו כמוני והחליטו לא לתת לי ויזה.
אה,סליחה, הם בעצם נתנו לי. לחודשיים. פאקינג חודשיים. מה אני אמורה לעשות עם זה שאני עדיין בצבא בלי יותר מדי ימי חופש ><"
באמת לא מצליחה להבין את האמריקאים האלה והסיבות שלהם לסירוב ויזה. מכירה מלא אנשים שהיו בדיוק באותו מצב שלי,וקיבלו.
בכל מקרה אופציה ב' הייתה אוסטרליה. והאוסטרלים,לעומת האמריקאים,היו נורא שמחים לקבל אותי לחיקם בחיבוק אוהב - או במילים אחרות - ויזה.
מה שאומר שבאמצע ספטמבר אני מתעופפת לי לחצי שנה לפחות: אוסטרליה,ניו זילנד ולסיום:יפן.
לא יכולה לחכות יותר. מפחדת בטירוף.מתרגשת בטירוף.
אני נוסעת עם חברה טובה מהביצפר.. שקצת בעייתית... כלומר אנחנו די שונות באופי שלנו... והיא מתרגשת (בקטע רע) מכל מיני שטויות ותמיד בטוחה שהיא צודקת,נורא קשה לה להודות שהיא טועה, אבל אני מקווה שלא נתקל בדברים כאלה שם ושהאוויר האוסטרלי יעשה טוב לשתינו.
בקיצור כל הטיול הזה מפחיד אותי מאוד. שתינו יוצאות פתאום לעולם הגדול,למקום שאנחנו לא מכירות בכלל, אבל היי.. לפחות אנחנו דוברות מעולה את השפה (: אז בטח נסתדר. ואני בטוחה שזאת תהיה חוויה משוגעת!
קיצר אם מישהו היה כאן בטיול דומה ויכול לתת טיפים וכל זה.. אני אשמח (:
וזהו אני חושבת... יש עוד מלא דברים אחרים שקורים מסביב.. אבל זה כבר לפוסט אחר לגמרי.
מי יודע, אולי אני אחזור לעדכן כאן הרבה עד הטיסה. אני קצת אוהבת את זה.
שכחתי כמה כיף זה פשוט לשבת ולכתוב.
CYA
בבלוג זה
בכל הבלוגים
