איך אפילו מתחילים לכתוב.. על מה לעזאזל..מאיפה להתחיל? קרו הרבה יותר מדי דברים מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן.
ואני לוידעת אם ללכת אחורה ולכתוב מההתחלה מה היה בחודשים האחרונים, או לדלג על זה קרה ושפוט לשפוך את המצב שלי ברגע זה ממש.
אאאעעעעעע HEADACHE
טוב אז בגלל שאני חייבת לשפוך מה עובר עליי כרגע אז תסלחו לי,אבל אני אדלג לרגע על החודשים האחרונים - בקצרה, טיול אחרי צבא.
אז המצב שלי כרגע בחיים הוא כזה: חזרתי לפני שלושה שבועות מטיול ארוך של חמישה חודשים בצד השני של העולם. ועכשיו אני מחפשת עבודה.
וזה קשה. רצח.
ויש את ההורים שיושבים עליי. שזה לא עוזר.
זה מוזר אחרי חמישה חודשים שאני רגילה להסתובב רק אני והחברה שנסעה איתי,בלי שום מבוגר אחראי, עצמאיות בשטח, מחליטות הכל לבד ופתאום אני שוב בבית עם ההורים שיושבים עלייך על כל דבר. ויש כל כך הרבה רעש מסביב.
על מי אני עובדת שאני מנסה לעשות סדר בפוסט הזה?! רצים לי שבעתלאפים דברים בראש עכשיו ופשוט בא לי להקיא הכל בכתב וזהו.
אז כן, יש את הקטע של העבודה.
אבל יש גם את המערכת יחסים של ההורים שלי שחזרתי אליה. והיא לא משהו. אני חושבת. אני אפילו לוידעת באמת מה קורה שם.
כל מה שאני יודעת זה שאבא שלי הוא בנאדם קצת קשה, הלוואי והייתי יודעת להסביר את זה יותר. הוא פשוט מתעצבן בקלות,ונכנס כזה לתוך עצמו, הוא קצת שונה כזה מאמא שלי שזה הגיוני אני מניחה.. מפריע לי שהוא פשוט כל כך סגור בתוך עצמו וקצת שם זין עלינו. ואני תמיד מנסה בכוח לדחוף אותו פנימה. אנחנו יושבים בסלון (אמא,אחים שלי,אני והוא) מדברים וצוחקים על דברים שקרו לנו היום וכאלה... והוא תקוע עם הראש בתוך האייפד ומשחק פאקינג קנדי קראש - פאק אוף! תעזוב את המשחק המפגר הזה ותשתתף איתנו! אח"כ אתה מתבכיין שאנחנו מדברים איתך רק שאנחנו צריכים משהו. בטח! כי אתה לא מדבר איתנו אחרת! או שהוא שקוע בתוך הטלוויזיה, בקיצור הוא לא מנסה להקשיב בכלל ואז שאנחנו קוראים לו הוא גם לא שומע (בעיות שבאות עם הגיל אני מניחה אבל עדיין,אם היית מנסה מההתחלה לא היינו צריכים לקרוא לך שעה כדי שתצא מהמסך טלוויזיה).
ויש גם את אמא שלי, שהיא גם לא בנאדם קל. היא מנסה לפעמים יותר מדי. היא הבנאדם הכי מדהים בעולם, והאמא הכי נהדרת שיש אבל.. יש לה יציאות. גם כל מיני עקיצות שהיא זורקת לאבא שלי כל הזמן על שטויות כמו רבנות וכאלה שכשאני שומעת את זה מהצד זה לא עושה לי טוב - אז אין לי מושג איך הוא לוקח את זה.
כל מה שאני יודעת - והאחים שלי לא - זה שהוא בגד בה. אבא שלי. בגד באמא שלי. לפני המון שנים. אבל אנחנו היינו שם. אני הייתי בת 8 ואני לא זוכרת שום דבר! יכול להיות שהזיכרון שלי פשוט הדחיק הכל, אני רק זוכרת שהיו פעמים שהם היו צועקים למטה ומתווכחים ואני הייתי מקשיבה מהקומה למעלה ובוכה. אבל אני אפילו לא זוכרת על מה זה היה. גיליתי את זה לא מזמן באיזה שיחת נפש שהייתה לי עם אמא ואיכשהו היא זרקה משהו אני חושבת והתעקשתי שתסביר לי ואז היא פלטה את זה שהוא בגד בה. והרגשתי כאילו הכול חורב מסביבי. איך לעזאזל אני אמורה להגיב לזה?! איך אני אמורה להתייחס אליו עכשיו?! אז כן, הייתי קרה כמה ימים. אבל זה עבר,כי הוא כאן אחרי הכל, וזה היה מזמן.
אניוואי, היום היה ויכוח עם ההורים לגבי החיפוש עבודה שלי ומה יהיה איתי ובלה בלה בלה, ואז אבא נכנס (מצחיק בשניה שכתבתי את זה אמא נכנסה לי לחדר) אז אבא נכנס והתחיל לנהל איתי שיחת עידוד ואז אמא התפרצה ואמרה שהוא לא אומר דברים טובים ושהוא צריך להגיד לי בלה בלה בלה - והוא אמר את זה! היא לא שמעה את זה. והיא ישר באה ותוקפת אותו. והוא פשוט הסתובב והלך. והתעצבן. ופשוט כל כך נמאס לי באותו רגע. נמאס לי מהריבים המפגרים האלה. נמאס לי שהוא לא יכול פשוט לענות לה ולהגיד לה שהוא כן אמר ולמה היא סתם באה בטענות ובמקום הוא נכנס לתוך עצמו והולך. והיא קוראת לו שיחזור והוא לא חוזר. כי ככה הוא. ואני פשוט צעקתי שנשבר לי הזין והסברתי לה שהוא כן אמר לי את הדברים - קיצר היה בלאגן. ובמקום השיחת עידוד קיבלתי עוד ריב של ההורים. כוסעמאק.
ולא רק זה. בדיוק עשיתי סדר בארון שלי על כמה מדפים ומצאתי את המחברת הישנה של אמא שלי שם. דברים שהיא כתבה בתקופה שהוא בגד. וזה נורא. אף ילד לא צריך למצוא דבר כזה. התלבטתי מה לעשות עם זה והתחלתי לקרוא, הפסקתי באמצע כי לא רציתי שיתפסו אותי. ועכשיו זה שוב חזר אליי כמו בומרנג. כל הרגשות האלה המחשבות האלה. איך אני אמורה להתמודד עם זה שוב? אני מתה לשתף מישהו בכל הרגשות האלה שיושבים עליי אבל אין לי מי. אני לא רוצה לספר לחברים שלי. ובטח לא לאחים שלי.
ואני מבולבלת. ואני לא יודעת מה היחסים בין ההורים שלי עכשיו. כי תמיד נראה כאילו יש שם מתח כלשהו - ולא המתח הכי חיובי שיש.
הייתי פעם בדבר כזה שכאילו קוראים לך את הכף יד ולפי זה מנתחים את האישיות שלך וכל מיני דברים - נשמע בולשיט - התגלה כאחד הדברים המדויקים ביותר ששמעתי. בקיצור, שם אמרו לי שיש לי.. אממ איך הגדירו את זה? סופר רגישות? כלומר הכוונה שאני יכולה להרגיש אנשים בקטע אחר, נגיד מישהו אמר משהו בטון שונה מהרגיל אבל בצורה הכי קטנה שלא באמת שמים לב, אז אני אשים לב, וזה יפריע לי, ואני אקלוט שעובר משהו על הבנאדם או משהו כזה. וזה קצת נכון. תמיד רציתי כוח על כלשהו - אז הנה, נדפקתי עם אחד חרא. אני אקלוט את הפרצופים או הצלילים או כל דבר הכי קטן שבנאדם קרוב אליי עושה שמביע שינוי במצב רוח שלו או משהו כזה. הסברתי את זה הכי מסורבל בעולם אבל אני מקווה שתבינו איכשהו.
(כאילו שבאמת מישהו קורא כאן אבל שיהיה)
אז בעקבות כל החרא הזה למעלה, אני סופר מרגישה את היחסים ביניהם. פלוס הידע הזה שיש לי על מה שהיה בעבר. וזה לא עוזר.
וישר כל ריב שלהם נראה לי כמו סוף העולם. אני לא יודעת אם הם בכלל אוהבים אחד את השני. ומה קורה שם.
ומה לעשות עם המחברת המזורגגת הזאת? להמשיך לקרוא? להביא לאמא? לשרוף אותה ולא להזכיר את זה יותר לעולם?
הלוואי והייתי יכולה למחוק את המידע הזה מהראש שלי.
אחד הפוסטים המסורבלים.
ועוד אחרי שלא כתבתי כאן ים זמן.
ויש לי עוד הרבה תסכול להוציא שאני אדחה לפעם הבאה.
וטיול של חמישה חודשים לספר עליו.
וממש לא מזמן הבלוג הזה חגג פאקינג 9 שנים!!!
SO MANY THINGS
עד הפעם הבאה,
CYA
בבלוג זה
בכל הבלוגים
