מארס בעקרב

הרשבי"ק הלא הוא שאר בשרי, מורי ורבי ומשוש ליבי ר' שמשון בן ביאליסטוק, ת.נ.צ.ב.ה. להלן, בסדר כרונולוגי, שנים-עשר מההרהורים שהוא כתב ו/או שלח אלי באחרית ימיו, כל אחד בנפרד.

המחשב כבר היה בנמצא בשנותיו האחרונות, אבל הטכנופוביה שמיררה את כל חייו גרמה לו להקיש לי במכונת כתיבה, עם הרבה טיפקס. על המעטפות הוא הדביק בולים בערך גבוה מהנדרש, אולי כדי להזכיר לי את האספן שהייתי בילדותי. על גב המעטפות, בכתב ידו היידישַאִי שכאילו רומז על אפשרות לקרוא אותו במלעיל, הוא לחץ בהכנעה את כתובתו האחרונה: ירושלים החדשה/ מִשְׁכּנוֹת עמידר/ רח' בירא עמיקתא/ בית 12/ חדר 63.

קטונתי מלקבוע ששנים-עשר החיבורים האלה הם בעצם מאמר אחד בנוסחים חליפיים, אולי טיוטה מתפתחת, וחלילה לי לגרום לקרובי האחרון להתהפך בקברו. אכן, לכל חי-וקיים חייב להיות לפחות בר-מינן אחד שלו הוא נותן לנוח בשלום על משכבו, שהוא כפרתו, אבל מה לעשות וככה אני מרגיש.

ולכן, בניגוד לצוואתו המשתמעת של גְדוֹל הדור הרשבי"ק, כיוון שדווקנוּתי מתעקשת לפרש את שתים-עשרה היצירות החשובות האלה כהתבוננות אחת עקשנית ומתמשכת, כסירוב למצמץ, אז לפחות לפי שעה אני חוזר בי מכוונתי להוציא אותן לאור כאן-עכשיו, למרות שברי לי שהן עשויות לפלס את נתיבו של העם היהודי במאה ה-21.

אולי אחרי הימים הנוראים.