אדם קם בבוקר ומתחיל לרחם על עצמו.
יש לו כל הסיבות לכך.
הן נוסחו למענו כל הלילה
על-ידי מערכת-חלומות זריזה ומחושבת.
הוא יושב מכווץ בפינת החדר,
רגל על רגל, רגל על יד, יד
על רגל, ומהרהר בעצב בגילוי המפתיע,
שיש בו רחמים עצמיים
בשביל כל אוכלוסיית העולם.
איזה אדם אומלל, הוא מציין לעצמו ביובש מאומץ,
איזה עולם אומלל.
ואז מתחיל מערך-ההגנה הנפלא לפעול.
בבתאחת הוא מתחיל לרחם על העולם.
הוא מסיר רגל מרגל ומרחם על העולם,
יד מרגל ומרחם על העולם,
רגל מיד ומרחם על העולם.
הוא קמפינת (קם מפינת) החדר ומרחם
על העולם ומתמתח ומרחם על
העולם ויוצא אל העולם
ומרחם על העולם.
כל היום ההוא הוא
מרחם על העולם,
עד שאוזלים כל רחמיו העצמיים.
עכשיו הוא אריה.
תזמורות אדירות משתוללות בתוך דמו.
עכשיו הוא אריות.
עכשיו הוא כל האריות שבעולם,
כל התזמורות שבעולם.
עכשיו אין בו מקום
לא לרחמים ולא לרחמים עצמיים.
מי שירחם עליו עכשיו -
ייטרף בלי רחמים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
