בשולי מגרש העפר ילד אחד יושב בדד מאוד על אבן שפה ומי יודע מה הביא אותו לכאן.
אפשר שעלבו בו האחרים על שאינו מורגל בשפת הכוח והמשחקים,
ואולי המחשבות הן לו הדרך והוא מתיישב רק כדי לרוקן לתוכו את תכולת העולם.
ילד שקט ומהורהר ומי ידע לומר איך הוא משרטט במוחו את העולם
(האם הוא מכפיל בראשו את גבולות הצל שבין הגופים? האם המלים הופכות לחומר וצבע ומרקם?)
יעברו מולו חבורות-חבורות של ילדי השכנים.
ודאי יאמרו עליו דברים. כגון: "עיניים לו תועות ושקט מוזר". או שרק יאמרו: "מוזר". ומי יודע מה ליבו ומה נפשו שהביאו אותו לכאן, איך בעיניו האור ישתבר לאלפי רסיסים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
