אם כל מראה היא כניסה לעולם אחר
איך ייתכן שאיני אלא פוקד בבבואות:
חריצי המצח, דאגותי הניכרות.
החדרים האחרים שלי אינם מצויים
בתוך עולם המראה של אליס.
הם גלופת אור החתומה בכל
צללית פנים
מראות החדר
ויותר -
איני קורא אלי את הקולות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
