ראש הצוות קרא לי לחדרו: "יש לנו משימה דחופה. אנחנו צריכים להשלים את האינטגרציה של הפרויקט עד סוף השבוע ואני סומך רק עליך שתוכל לעמוד בדד-ליין. אני מכיר אותך טוב, אתה יודע לנפנף את כל מי שמפריע לך וחוץ מזה יש לך יכולת להתמקד בעיקר".
בטח יכולת. ברור יכולת - ההתמקדות זה הספציאליטה שלי. כמו פסטה בפסטה-מיה, כמו המבורגר באגדיר, כמו סטייק בסטייק-האוס - כך אני בבית המשוגעים הזה. חזרתי למשרדי מלא עזוז ותעזוז ובמלוא המרץ נכנסתי ל-YNET.
עבודה, עבודה, אבל מה יכול להזיק 2 דקות ב-YNET? ובעצם זה אתר די מחורבן ואני אינטלקטואל הרי, מתפקע מחוכמה וידע וצמא לגירויים, אין ספק שאני זקוק לאתר הארץ. בואו נראה: גלריה, מוסף ספרים, כתבות, טוקבקים מטומטמים (לאן נעלמו הטוקבקים בתחזית? הם היו הדבר הכי טוב בעיתון) וכו' וכו'.
מבט חטוף לכיוון האייקון הקטן של השעון - 11:45. הבטן שלי מתוזמנת לקרקר בשעה 12:00 וכמו אישה לפני מחזור (סילחו לי על הדימוי הגס) אני מרגיש שזה עומד לבוא. רבע שעה, מה כבר אפשר לעשות ברבע שעה? הלכתי להכין לי תה במטבחון.
11:55 חזרה במשרד - פאניקה. שכחתי להתקשר לדניאל שיבוא איתי לאכול ואני עלול למצוא את עצמי סועד עם שאר האנשים בצוות שלי. מיותר לציין שאני מיזנטרופ כמובן, יותר נכון - משער שלא יאהבו אותי ולכן מקדים תרופה למכה ושונא מראש את כולם. דניאל יוצא דופן בכך הוא לא אוהב אותי בוודאות. תמיד קשה יותר להתמודד עם חוסר ידיעה.
12:05 הצלחתי לתפוס את דניאל ואנחנו צועדים בדרך למסעדת "מלח מים". יש שם אחלה פוקצ'ות.
13:40 הביקור במסעדה התארך יתר על המידה, בעיקר בגלל שהזמנו מנה שלא היתה בתפריט העסקי. נכנסתי למשרד ומיד החלה המלחמה בעייפות שאחרי האוכל. משהו אחד אני לא מבין: באיזה שלב בחיי התחלתי לחוש כזו עייפות לאחר סעודה? לעזאזל, אני מזדקן.
13:50 הלכתי לבדוק במראת השירותים אחת ולתמיד האם אני מזדקן.
13:55 אני מזדקן.
14:00 הזמן לא מתקתק אחורה ואני לא נהיה עירני יותר.
14:10 אי-אפשר לעבוד ככה. צריך לשתות משהו חזק שיחזיק אותי עם עיניים פקוחות. לכן אני "פותח במעשה" כמו שגוגול היה נוהג לומר:
מחכך ידי זו בזו, מצעיף מבטי ומהדס בבטחה אל המטבחון. הפעם אכין לי קפה.
14:30 אנשי המטבחון, הו אנשי המטבחון. מי ייתן ותאריכו ימים, מי ייתן כי יירבה מיקנכם אסמיכם ימלאו בר וייקבכם יין. כי לכם היא הארץ הזו. אמן סלה.
15:00 למי לא התקשרתי היום?
15:20 למי כן התקשרתי אבל הרגשתי חנוק רגשית מכדי לחלוק את שעל ליבי?
15:40 הרהורים - האדם. מהו האדם אם לא עלה נידף, מיתר ניגף בהרמוניה של היקום.
15:50 הרהורים - האדם המודרני. שיגרת יומו עוברת עליו בתאורת פלוריסנט סינתטית, שורה בהוויה וירטואלית של בועת ההייטק, מזגן שומר על סביבתו בטמפרטורה אחידה של 21 מעלות. הוא אינו חש ביום, לא בלילה, לא בחורף, לא בקיץ. הוא חי במציאות קוסמו-פלסטית.
אמן סלה.
(המשך יבוא וכו')
בבלוג זה
בכל הבלוגים
