| |
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
לילות ניו-יורק: מגלגלים קוביות
יש דברים שקורים רק בניו-יורק. או לפחות, קורים לי רק בניו-יורק. בסדרת הרשימות הזו אספר על לילות ניו-יורק. דברים שלא קורים בלילה בארץ. ואתחיל, לשם שינוי, בסיפור שלא כולל חתיכות. חוץ מדירדרה, שרצתה אהבה באותו הערב.
לפני שנה בלונדון שתיתי עם סופרמן וויסקי אחרי שכל החבר'ה הלכו לישון. ומאז אני אומר לו: סופרמן, בפעם הבאה שאתה בעיר אנחנו חייבים ללכת ל-Brandy Library. ביום שני אמרתי לאנדי: "הבטחתי לסופרמן שבפעם הבאה שהוא בא אנחנו הולכים ל-Brandy Library". ואנדי אמר: "אז למה לא נלך היום?".
וכך יצא שאני, אנדי וסופרמן הלכנו ל-Brandy Library לכוסית. אנדי היה אמור לצאת עם בחורה באותו ערב, אז אחרי הכוסית הראשונה הוא יצא החוצה להתקשר אליה. בינתיים אמרתי לסופרמן שאיתם, האמריקנים, אי אפשר לדבר בפתיחות. אמרתי לו, למשל, שאני לא חש בנוח לדבר עם אנדי על זה שהוא נפרד מארוסתו. סופרמן ישר נכנס למגננה: "היי, בואנה, אני לא העליתי את הנושא. אנדי פתח ואמר שזה אחרת פה בניו-יורק ושהוא יעבור את משבר גיל העמידה עכשיו במקום בעוד כמה שנים". סופרמן, למרות שהוא נולד באמריקה (ואולי בגלל זה), מעריץ את ניו יורק אבל לא מודה בכך.
כשאנדי חזר משיחת הטלפון סופרמן שאל: "אז מה קורה? ממשיכים למקום אחר?". וכשסופרמן שואל כזו שאלה, אין לך הרבה ברירות. חצינו את הכביש ל-Walker, ארוחת ערב ומשקה או שניים.
ואחרי המשקה או שניים, דירדרה שישבה לידינו על הבאר, רווקה מיוסרת, ביקשה מהברמן להוציא את הקוביות. והתחלנו לגלגל קוביות. שני דולר לכל סיבוב, המנצח לוקח הכל. אני לא מהמהמרים, אבל כולם אמריקאים מסביבי, וסופרמן לידי - מה כבר יכולתי לעשות? ועם כל סיבוב של הימורים בא לך גם איזו כוסית משקה. אז הימרנו ושתינו עד לפנות בוקר. בסוף זכיתי במאה דולר. אז קניתי משקאות לכולם.
לעזאזל! למחרת בבוקר עוד צריך לעבוד. לפחות אני לא לבד. גם אנדי וסופרמן אמורים להגיע למשרד. בבוקר למחרת עצמתי עיניים על הרכבת למשרד, כולי עוד מסטול מאמש, ממש לא בעניין של לעבוד. וכשפקחתי עיניים לצאת מהתחנה - אנדי מביט אלי בהפתעה. שנינו היינו על אותו קרון.
במשרד סופרמן דחף לי מעטפה עם מזומנים מליל אמש. "זה שלך" הוא אמר. אחרי הזכיה התעקשתי לשלם את הטיפ עם הזכיות. סופרמן סירב בתוקף והבטיח לי לתת לי את הכסף במשרד. $17, לא מיליון. אבל ככה זה סופרמנים פה. ישרים כמו סרגל. רק בניו-יורק.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: