יש דברים שקורים רק בניו-יורק. או לפחות, קורים לי רק בניו-יורק. בסדרת הרשימות הזו אספר על לילות ניו-יורק.
פגשתי את מג בפייסבוק. קשר רופף, אבל אין לדעת מה תלד פגישה ראשונה. יצאנו ל-Bar Veloce. בקבוק יין, אני ומג. כרגיל ב-Veloce, הגעתי אני ראשון. כשנכנסה מג, נופפתי לה. מבוכה של פגישה עיוורת. ובמקרה הזה, גם חירשת. בקבוק של Duca San Felice, היין היחיד ששווה שם משהו.
השיחה לא מצליחה להתרומם. נדמה שאנחנו מנסים לדבר על מה שצריך לדבר בפגישה ראשונה. מג היא מוזגת בפאב בברוקלין. אני משתדל לא לשפוט אותה על פי עיסוקה. השיחה ממשיכה, ומסתבר שמג מנגנת בפסנתר. זה מסוג הדברים שמפילים אותי, אבל יש איזו מבוכה עם מג. דקות ארוכות עוברות בשיחה על מוסיקה קלאסית. אח"כ אנחנו מגיעים לגישתה לחיים. היא רק רוצה לנגן, אז טוב לה עם זה שהיא מוזגת. אני לא לגמרי מאמין לסיום, אבל לחלוטין מבין את השאיפה לפשטות.
היין נגמר. השיחה היתה מהוססת. קשה לומר שהיה הבזק. לא ידעתי איך להמשיך. שאלתי: "אז מה בא לך? את רוצה עוד כוסית? רוצה להתחפף?". הנחתי שהיא תרצה להתחפף. אבל מג הפתיעה. "חברה שלי עובדת פה במסעדה מעבר לפינה. בוא נלך שמה לכוסית". אז הלכנו שמה. קלרה היא המארחת, אבל אני מרוכז במג. עוד שתי כוסיות שתינו שם. עכשיו כבר לילה והן מעשנות בפנים. קלרה משכנעת את מג לחלוק מונית הביתה. אבל קודם קלרה רוצה לעבור במועדון.
"תצטרף אלינו?" הן שואלות. זה School night, מחר אני עוד צריך לעבוד. כבר אחרי חצות, אחרי בקבוק יין ואחרי שתי כוסיות. "ודאי!", אמרתי. אולי בלי סימן הקריאה. הייתי מהוסס. מונית צהובה למועדון ב-Lower East Side. קלרה מכירה את כולם. למג לא בא על המועדון. הזמנו עוד משקה, אני ומג, בעוד קלרה מתרועעת עם הנוכחים.
והשמלה של מג! שמלה רופפת. קייצית, לא זולה. והכפכפים האלה של המקומיות. איזה ישבן חמוד יש לה. והנה פתאום אנחנו מתערבבים זה בזו. דקות ארוכות התערבבנו. פסענו החוצה. עכשיו אנחנו מתערבבים בחוץ. ותוך כדי ערבוב אני שומע: "אחי, דבר חופשי, פה אף אחד לא מבין עברית". לחשתי למג תרגום באוזן.
השומר של המועדון ניגש ואמר: "אם אתם רוצים להתערבב, בבקשה עשו זאת במקום אחר".
עליתי על מונית הביתה. פגישה ראשונה עם מג.