ימי שישי הם הימים הכי כיפיים בתל-אביב. לקום מאוחר, ללכת לסנטר, ללכת לשוק, להסתובב ברחובות ללא תכלית. ימי שישי הם ימים שאתה יושב בבית קפה עם חברים, מתבונן באנשים העוברים ברחוב, פוגש במקרה איזה מישהו שאתה מכיר מהשכונה או סתם חבר מהתיכון.

שישי אחר הצהריים הוא הזמן הכי שליו. אפשר אפילו למצוא חניה. שישי אחר-הצהריים, לצלילי רדיו רכים, כוס לימונדה, עיתונים של שבת. זה שישי אחר-הצהריים בתל-אביב.

היום, השלווה בתל-אביב עזה אף יותר. המלחמה שפרצה האטה הכל. כולם שקטים, כולם תוהים איך זה יגמר. כולם מתוסכלים. למה, לעזאזל, זה קורה לנו? למה, אחרי שיצאנו מלבנון, וללא כל התגרות, ניחתה עלינו מלחמה? ולמה זה שאפילו שעשינו כל מה שדרש העולם, עדיין אנחנו התוקפנים והרעים?

אחר-הצהריים הזה הוא מהורהר.

אחר-הצהריים הזה עצוב.