| |

|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2006
ערגה פעם, כשאנשים נסעו לחו"ל, שכן או חבר היה דואג לשים להם חלב במקרר ולחם במגירה יום לפני שהם חוזרים. שיהיה להם מה לאכול ולשתות. זה היה בתקופה בה אנשים שביקשו הוראות הכוונה לבית חברים טרחו לרשום את ההוראות ולשנן אותן. זה היה בתקופה בה אנשים שקבעו פגישות היו מגיעים בזמן. ואם היה עיכוב, הם היו ממתינים במקום הפגישה. הם לא היו הולכים להסתובב באיזור. וכשנפגשו, היו האנשים מקשיבים זה לזה. משוחחים. זו היתה תקופה שהיה חדר מוכן לאורחים, למקרה שיקפצו בלי להודיע. זו היתה תקופה שעוד היו מצלצלים בפעמון של הדלת, לא בטלפון. היתה התרגשות כשרק הוצאת את התמונות מפיתוח, בפעם הראשונה שעברת עליהן.
זה היה בתקופה שלא הכל היה מיידי. זה היה בתקופה שעוד היה זמן לחשוב לפני שעושים. אלה היו ימים של שיקול דעת. היו אלה עיתות של סבלנות. ימים בהם למילים עוד היתה משמעות. זו היתה תקופה שעוד אפשר היה להיות מופתע, אפשר היה לברוח. היה אפשר לשכוח.
| |
| |