| |
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2007
אז והיום: היי, מה העניינים?
אני זוכר את אותו יום בברור. אני זוכר איפה זה היה, אני זוכר מה היתה השעה. אני הייתי בן 20, היא היתה בת 16, שכנה מהבית ליד. היא יפה עד כאב, מקסימה, חמודה. כבכל יום הייתי אני בדרך לצבא, היא היתה בדרך לבית הספר. מבטינו נפגשו. היא חייכה אלי ואמרה "היי, מה העניינים?". הנהנתי והמשכתי לדרכי. כל אותו היום הייתי מאושר. זה מה שחיוך של נערה יפה עושה לך על הבוקר.
היא הפכה דוגמנית, ידוענית. היום, 13 שנים אחרי, ראיתי אותה ביציאה מהאולפן. היא חייכה אלי ואמרה "היי, מה העניינים?". הנהנתי והמשכתי לדרכי. היא עדיין יפה עד כאב, מקסימה כשהיתה, חמודה כאז. אז למה היום זה עשה אותי עצוב? הייתי צריך להישאר ולהחליף איתה כמה מילים. אולי היינו קובעים להיפגש. ואולי זה העניין - אני עצוב כי אני חושב מה היה קורה אילו נשארתי. כשאתה צעיר אתה לא חושב כך. אתה חי את הרגע, חיוך מנערה עושה לך טוב. במקום לחשוב מה היה קורה אילו אתה חושב איך תיצור הזדמנות נוספת. עוד יש לך תקווה. אני המבוגר מתקשה לראות את היופי שברגע. מרירות השגרה והיום-יום מסתירה ממני את החן שבפרטים. עכשיו היא לא תצא לי מהראש שבוע ובמקום להינות מתמונתה הטרייה בראשי אני אסתובב עם איזו תחושת החמצה מיותרת.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: