| |
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2007
מיהו יהודי ולמה עליו לגור בישראל
הערה: אני יודע שלא כל הדתיים הם כאלה אבל הטענות שאני מעלה כאן אינן חריגות או נדירות בשיח הישראלי.
הימים האלה שבין פסח ליום העצמאות הם מאוד אינטנסיביים למדינת ישראל. חג החירות, אחריו יום השואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות שבים ומעלים את השאלה מיהו יהודי, מיהו ישראלי, למה אנחנו כאן בעצם.
כבכל שנה, גם השנה בפסח עלתה במשרד השאלה האם זה בסדר שנאכל חמץ במשרד. האם אנחנו לא פוגעים ברגשות הדתיים שביקשו מאיתנו להצניע את החמץ שברשותינו. אני משתדל להיות סובלני ולתת לכל אחד לחיות לפי אמונתו. התקשיתי להסכים עם הבקשה ממני להימנע מאכילת חמץ במשרד. לדתיים יש כמה טיעונים נפוצים אל מול החילוניים. האחד הוא "כל-כך קשה לך לא לאכול יומיים חמץ במשרד?". לא קשה לי בלי חמץ. קשה לי עם זה שאומרים לי מה לאכול. בדיוק כשם שקשה לי עם זה שאומרים לי מה ללבוש. או איפה לנסוע או מתי לעשות קניות. הטיעון הנפוץ השני הוא "אנחנו רק מבקשים שביומיים האלה תתחשב ברגשותינו". אני מתקשה להבין איך זה שאני לא שומר מצוות פוגע ברגשותיהם של הדתיים. אתם רוצים לשאת בעול מצוות - שאו בו. אל תבקשו ממני לעזור לכם לשאת אותו. מדוע הבקשה לא לאכול חמץ שונה מבקשה לא להתגלח בספירת העומר או לאכול כשר במשך שאר ימות השנה? איפה עובר הגבול? במשך אלפיים שנות גלות חיו היהודים בתוך סביבה שאינה יהודית. מדוע בגולה זה שונה מבישראל? התייחסו נא אלי כגוי. או אז מגיעה מצד הדתיים השאלה: "בשביל זה הקמנו מדינה יהודית? בשביל לאכול חמץ בפסח ולחלל שבת?"
מדינת ישראל קמה על-מנת לשמור על היהודים, לא על היהדות. לולא טרבלינקה, ספק אם המדינה הזו היתה קיימת. בן לאב יהודי ואם נוצריה היה נשלח לאושוויץ בגלל מוצאו זה, אף-על-פי שעל פי מוסדות היהדות בישראל וההלכה האורתודוכסית הוא אינו יהודי. המדד היחיד שלי לשאלת מיהו יהודי, העולה מעת לעת לגבי חוק השבות, הוא האם אותם מסורבי עליה היו נשלחים למחנות בשל מוצאם. כל מי שיש לו זיקה לעם היהודי, יש לו מקום במדינת ישראל. להלכה היהודית אין דבר ועניין עם הגדרת האדם כיהודי. לו הייתי יכול לברוח מיהדותי הייתי עושה זאת. אבל לא אני הוא שקובע את זהותי כי אם הסביבה בה אני חי. בכל מקום בו אהיה תמיד אהיה יהודי, בין אם אמיר את דתי או אזנח כל סממן יהודי. גם דור שלישי ורביעי ליהודים שהמירו את דתם נשלחו לאושוויץ. היהדות היא לא רק דת. היהדות היא שותפות גורל.
אני חי במדינת ישראל לא בגלל ירושלים ולא בגלל אבותינו שהילכו בארץ הזו אלא רק בגלל אותה שותפות גורל. אני מאמין בכל ליבי ששואה שניה יכולה להתרחש לעם היהודי, כפי שהיא מתרחשת בימים אלה לעמים אחרים. אולי לא היום ואולי לא מחר, אבל תרחיש כזה הוא בהחלט אפשרי. יש הטוענים שבמדינות הנאורות זה לא יכול לקרות. די לשמוע את התיאוריות הנפוצות כאילו הלובי היהודי הוא שדחף את ארה"ב למלחמה בעיראק (לטובת ישראל) כדי להבין שהאנטישמיות היא סכנה ממשית ליהודים היושבים בין עמים אחרים, גם אלה ה"נאורים". המקומות היחידים בהם אין אנטישמיות הם אלה בהם אין יהודים. במאמרו "מדינת היהודים" אומר הרצל על היהודים כי "בכל הארצות שבהם הנם יושבים במספר רב, נרדפים הם על צוואר".
נולדתי יהודי ואין ביכולתי לשנות זאת. מדינת ישראל היא המקום היחיד בו אני יכול להיות אני, סתם אחד, ולא "היהודי". הרי לכם פרדוקס: ישראל היא המקום היחיד בעולם בו אני יכול לברוח מיהדותי. על-כן ישראל היא ביתי וכאן אשאר לעולם.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: