| |
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2007
זהירות, דביק!
אני יושב עכשיו בנמל התעופה, בדרכי לניו-יורק. הולך לגור בעיר ההיא. קוראי המעטים יודעים שנעלמתי לחודש. זה היה חודש מאלף. למדתי הרבה דברים. למדתי על עבודה ושאם זה לא כתוב זה לא קיים, למדתי שאפשר להפר הסכמים, למדתי שאפשר לשנות תוכניות ולמדתי שתוכנית שמשתנה יכולה להיות דבר טוב.
זה אולי לא נשמע הגיוני: לאינטרנט אין מקום על הגלובוס ובכל זאת אני מתגעגע אליכם הקוראים שמעולם לא פגשתי. ולאלה מכם שאני מכיר, דעו שהשיעור הכי חשוב שלמדתי החודש זה שאני אוהב אתכם מאוד, יותר משיכולתי לשער. כבר כמה חודשים שאנחנו מתכוננים לפרידה, אבל התכוננות של כמה חודשים לא מקהה אפילו בקצת את כאב הפרידה מחברים שנרכשו במשך שנים ארוכות. כל איחול שאיחלתם נגע בי. התגעגעתי אליכם עוד לפני שעזבתי, ועכשיו בדמעות אני כותב עליכם.
הפרידה מהמשפחה היתה גם היא קשה הרבה יותר משציפיתי. הפרידות שחוויתי עד היום היו תמיד זמניות, והיו לפני טיול, ולפני טיול אתה שמח לעזוב כי אתה יודע שאתה יוצא להרפתקאה. את השעות האחרונות ביליתי עם המשפחה. עוד ארוחה, עוד ערב עם ההורים מול הטלביזיה. כרגיל, אין לך מה להגיד. והנה עכשיו כשאני כאן אני חש את הקשר החייתי הזה למשפחה, הקשר שהוטבע בנו ביום שנולדנו, קשר שבשגרה נראה לפעמים מאולץ, באותם ימים שאתה מתבאס ללכת להורים, באותן שיחות שאתה מתעצבן על אמא שלך.
זה עלוב שהאהבה מרימה את ראשה רק בשעת מחסור.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: