רשימה זו תזכה כנראה בתואר "הרשימה הכי לא שייכת לקו של הבלוג עד כה". אבל שאלו אותי כמה פעמים אז כבר כתבתי.
לפני
כשנה עשיתי זאת. החלטתי
להוציא את הכסף מהבנק ולהשקיעו דרך ברוקר
פרטי. אנשים שחיים ביתרת
זכות, הבנק משמש אותם בעיקר
לצרכים הבאים:
* קבלת
משכורת
* משיכת
מזומנים
* הוראות
קבע ושימוש בכרטיס אשראי
* השקעות
שלושת
הראשונים הם עניינים שוטפים, וטוב
להם להיות בבנק (אם כי גם
שם כדאי להתמקח על העמלות ולברר האם הבנק
השכן לא נותן תנאים טובים יותר. זכרו
- לעבור בנק זה הרבה יותר
פשוט ממה שזה נראה).
לגבי
ההשקעות, מדובר בכסף שנועד
להשיא תשואות ולהגדיל את ערכו. כל
אחד והעדפותיו לגבי ההשקעות. יש
הבוחרים בפק"מ או תוכנית
חיסכון, יש הקונים קרנות
נאמנות ויש הסוחרים בניירות ערך. לכל
אלה המנהלים השקעות בבנק מומלץ לעבור
לעבוד עם ברוקר פרטי.
מה
זה ברוקר פרטי?
הברוקרים
הם חברות פיננסים שהן חברות בורסה.
כלומר, הן
רשאיות להעביר לבורסה פקודות קניה ומכירה
בדיוק כפי שהבנק עושה. מדובר
בחברות הגדולות במשק - הראל,
כלל פיננסים, אקסלנס-נשואה
ואחרות. הברוקרים מאפשרים
ללקוחות לפתוח אצלם חשבון ודרכו לסחור
בבורסה בתל-אביב ובבורסות
בעולם.
אבל
אני לא סוחר בני"ע
מרבית
האנשים אינם סוחרים בניירות ערך. הם
רק רוצים פק"מ או תוכנית
חיסכון. אצל הברוקרים
הפרטיים אין כאלה דברים. מה
עושים?
זה
די פשוט. כשאתם קונים בבנק
פק"מ, הבנק
לוקח את הכסף שלכם וקונה איתו מק"מ,
לא לפני שהוא גוזר לעצמו עמלה
וחלק מהריבית. מק"מ
הוא נייר ערך שנושא תשואה גבוהה יותר משל
הפק"מ. המממ...
אז למה לא לעשות מה שעושה הבנק?
במקום לקנות פק"מ
מהבנק - קנו מק"מ
דרך הברוקר ותזכו בתשואה טובה יותר.
ותוכנית
חיסכון? סיפור דומה.
כשאנחנו קונים תוכנית חיסכון
בבנק, הולך הבנק וקונה
בכספנו אג"ח של מדינת
ישראל. גם אג"ח
הוא נייר ערך. כן, גם
כאן הבנק דואג לתת לכם פחות ריבית ממה
שהוא קיבל.
יש
אנשים שכשיש להם קצת כסף פנוי בעו"ש
הם מפקידים אותו בפר"י.
אצל הברוקרים הפרטיים לא
תצטרכו לעשות זאת. יתרת
הזכות שלכם בחשבון תישא ריבית בלי שתבקשו, גבוהה מזו שבפר"י
הבנקאי.
למה כן?
פרט
לעושק הבנקאי המתואר לעיל, אם
אתם סוחרים בני"ע או
קרנות נאמנות הנה עוד כמה סיבות:
1. אין
דמי משמרת. הבנקים במדינתנו
נהנים לגבות דמי משמרת של לפחות 0.125%
בשנה. על מה הם
שומרים בדיוק? כנראה על
השורה במחשב. לאחרונה
הגעתי להסכם טוב עם הבנק על תנאי מסחר,
אבל הוא לא ביטל לי את דמי
המשמרת. אני לא מוכן לשלם
כזה נתח מכספי תמורת שמירה על כלום.
2. העמלות
נמוכות יותר. בכל פעם
שאנחנו קונים או מוכרים נייר ערך בבנק,
מבקש מאיתנו הבנק עמלה של
כ-0.3% (תלוי
כמה התמקחת).
3. אין
מינימום עמלה. אם אתה אדם
שלא קונה ומוכר במיליונים, הבנק
דואג לגבות ממך לפחות 26 ש"ח
לפעולת קניה/מכירה.
כלומר, אם ביצעת
פעולה בפחות מ-8500 ש"ח,
אחוז העמלה שתשלם עבורה יהיה
גבוה מאותם 0.3%.
4. מט"ח.
אם אתם סוחרים בחו"ל,
קניית ומכירת מט"ח
זולות מאלה שבבנקים.
אז
למה לא בעצם?
החיסרון
הבולט של הברוקרים הפרטיים הוא בכך שזה
חשבון נפרד, לא נכנסת אליו
משכורת ויש בו רק את הכסף שהפקדתם.
אין בו הוראות קבע ולא כרטיסי
אשראי. כפי שנאמר בפתיחה
- עבור השוטף צריך בנק.
חיסרון
נוסף הוא שזה קצת מפחיד בהתחלה - צריך
להבין טיפ-טיפה יותר טוב מהו מק"מ
ומהו אג"ח, אבל
זה הרבה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע.
בקרוב אולי אכתוב גם על כך, אם תתעורר דרישה.
אפשר לחפש על כך במילוני מונחים
כלכליים או באתרי הכלכלה השונים ברשת.
שווה
את כל הבלגאן בשביל עוד שבריר אחוז?
ראשית
- זה לא בלגאן. שנית,
שברירי אחוז הם הרבה כסף.
הבדל של 1% על
פני עשר שנים זה הבדל של למעלה מ-10%. וזה
כבר הרבה מאוד. ולסיום -
בארץ ישראל זו מצווה לדפוק את
הבנק. אני מוכרח לומר שזה
היה נעים לראות את מנהלת הסניף מתחננת
שאשאר ולקבל שיחות חיזור במשך חודשים
רבים אחרי שהתחלתי להעביר כסף אל הברוקר
הפרטי.
איך
עוברים?
מרבית
הברוקרים הפרטיים מציבים רף מינימום של
כסף - סדר גודל של 5000
ש"ח. אם
אין לכם כרגע ני"ע בבנק,
המעבר הוא פשוט - רושמים
צ'ק והחשבון נפתח. אם
יש לכם ניירות ערך, צריך
להגיד לבנק להעביר אותם. לא
סיפור גדול. כשרוצים את
הכסף חזרה בבנק פשוט מבקשים מהברוקר
להעבירו. לברוקרים יש כל מיני מסלולים
ואפשרויות. למשל, הברוקר שלי
("הראל") לא
גובה דמי ניהול אבל את הפעולות עלי לבצע
בטלפון למרות שיש לי ממשק אינטרנט לחשבון.
אצל אחרים יגבו 15 ש"ח
לחודש אבל תוכלו לבצע את הפעולות דרך
הרשת. אם אתם לא מוכרים
וקונים כל שעה זה לא ממש צריך להיות שיקול.
מקווה שעזרתי לעשות קצת סדר לשואלים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: