RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2007
הלך לעולמו
אבו-חסן הלך לעולמו. כמה מילים: שיא הטעם, סיפוק, כיף, תרפיה באוכל, מחסור, חום, יצר, מקור לקנאה, נושא לשיחה, דת, חשק, תשוקה, עונג, גאווה, פשטות, מפלג, מאחד, משגע, צער, געגוע, שגרה, שאיפה, אושר, תחכום, התרוממות. חיים. והכל בקערה של מסבחה.
יהי זכרו ברוך.
| |
יום בחייו
יום ראשון (סופ"ש)
8:40, מוכה אלכוהול מליל אמש. קם לשרותים וזורק מבט לסלולרי. ממתינה הודעת דוא"ל מהמשרד בארץ. תתקשר כשתוכל. אני יודע שלא אוכל לחזור לישון לפני שאתקשר כי זה דחוף. אז אני מתקשר. ואז אני מתקשר למנהל שלי להודיע לו על החדשות מהארץ. משאיר לו הודעה. מתהפך במיטה, קם לשרותים, שותה מים, וחוזר חלילה. ככה זה עם אלכוהול. צריך לזכור לשתות את המים בערב, לא בדיעבד.
11:30, מחליט לקום. מכין קפה, קצת אינטרנט.
13:00, יוצא לאכול עם חברים. בדרך מתקשר לבחורה מ-JDate, מחליפים כמה מילים וכמה כוונות טובות וקובעים לדבר בשבוע הבא כי השבוע לא אוכל.
16:00, אורז מזוודה.
17:30, יוצא לנמל התעופה. כאב הראש עדיין לא מרפה.
19:00, הטיסה מתעכבת והדלפקאית של חברת התעופה אומרת לי שיש לה מקום במעבר באמצע המטוס. מאוחר יותר אגלה שכשאמרה "אמצע" התכוונה לשורה האחרונה של המטוס. ארורה תהיי!
20:30, מחליף כמה מילות נימוס עם זוג משעשע שיושב לידי, עוצם עיניים ומנסה לישון. ספר לא בא בחשבון. כאב הראש לא מאפשר.
22:30, הדיילת שיושבת לידי מחזיקה בפחד את הכיסא. כשהדיילת מפחדת אתה יודע שהרעידות האלה הן לא דבר נורמלי. כל מה שאני יודע זה שאני רוצה לישון אז אני שוב עוצם עיניים.
23:30 (השעון זז שעה אחורה, אני כבר בדאלאס), לוקח את האוטובוס לאיזור השכרת הרכב. לידי זוג מתנחלים מאלקנה. אני מתאפק לא לדבר כי אני יודע שאם אתחיל זה לא יגמר טוב.
0:40 אני נוסע על State Highway 161. הגשם בחוץ עצום ורטוב. הרדיו לא מצליח להתמודד עם רעש הטיפות על הגג. שומע רק את הבאסים. אני לא רואה קדימה. במראה אני מזהה אור אבל לא יכול לומר אם זו מכונית קרובה, מכונית רחוקה או סתם בניין באופק. מלפנים מים. מים. מים. הנהיגה הופכת פיסית. צריך להחזיק את ההגה חזק, להלחם בשלוליות ובכביש. עמדות תשלום האגרה נותנות מנוחה קצרה, חיוך וברכה מהמוכר. אני שואל את עצמי אם זו העבודה שבאתי לעבוד בארה"ב. נוסע 40 על הכביש המהיר. אני מסתכל על המים הנשפכים על השמשה ונזכר שכשהיינו ילדים היינו צוללים בבריכה בעיניים פקוחות ודוחפים עם הידיים כדי להתקדם.
1:00 במלון. מגהץ חולצה למחר. נכנס למקלחת. מתגלח. מדליק את המחשב ושולח דוא"לים שהצטברו בדרך.
2:00 צריך לקום ב-7:30. ממהר להירדם. אני שונא שאני ממהר להירדם כי כשאתה מנסה להירדם מהר אתה אף פעם לא מצליח.
| |
אחד קצר על חתונה ועבודה
אומרים שזוגות שמתחתנים מתעסקים בקדחתנות בהכנות לחתונה, זרים, טעימות, סידור שולחנות, תקליטן, צלם, וביום שאחרי החתונה פתאום כל הסידורים נעלמים והנשואים הטריים לא יודעים מה לעשות עם עצמם. ואז אצל זוגות רבים מתחילות לעלות השאלות הקשות - למה בעצם התחתנתי איתו? זה באמת האדם שאני רוצה לחיות איתו עד סוף חיי? ואחרי שנה מתגרשים.
האבק מההתאקלמות בארה"ב מתחיל לשקוע. למרבית הדברים כבר דאגתי. ריהוט, כלי מטבח, מטאטא, חיבור לאינטרנט. גם את הרחובות הסמוכים אני כבר מכיר. עכשיו כשאין סידורים אני מתחיל להתפנות ולחשוב למה בעצם הגעתי. האם העבודה הזו באמת מחורבנת? או שזה רק מצב חולף עד שאתרגל למנהל, לתפקיד, לעבודה? נחכה שנה ונראה אם מתגרשים.
| |
השפיות חוזרת לעולם
בדיוק כשעמדתי להוסיף שני פריטים לרשימת "דברים שצריכים להיעלם מן העולם" (בצד שמאל למטה) נוכחתי היום שהם מתחילים להיעלם:
1) במטוס לדאלאס לא היה אור המורה שאסור לעשן מעל לכל כיסא. העניין הזה כל כך מיותר וכבר שנים שלא מעשנים במטוסים. האור הוחלף באור המורה האם מותר להשתמש במכשירים אלקטרוניים.
2) הקולבים במלון שבו להיות קולבים רגילים, לא אלה המעצבנים שהיו במלונות שנועדו למנוע גניבה. מי גונב קולב? וגם אם מישהו גונב, כמה זה כבר עולה?
עד כאן המבזק.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: