| |
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2007
תמונה: תל-אביב, קיץ 2006, סנאי על צווארי
קיץ 2006. אני חוזר מפגישה ראשונה עם סנאי, פגשתי אותה בפאב כמה ימים לפני כן. אנחנו צועדים הביתה ברחובות תל אביב. באוזניה אחת אצלי ואחת אצלה אני מנגן לה את Will You Still Love Me Tomorrow. אח"כ היא תנגן לי חוה אלברשטיין. על שפת מדרכה, ממתינים לאור ירוק כדי לחצות, סנאי פתאום מתרוממת על קצות אצבעותיה ונושקת לצווארי.
בימים האחרונים אני מרגיש את שפתיה של סנאי על שמאלו של צווארי. מהמתוקות בנשיקות שקיבלתי בחיי. סנאי היא ארכיטיפ של הבחורה הניו-יורקית כפי שהיא נתפסת בעיני הישראלים. הניו-יורקיות הן כלל לא כאלה וחסרות לי פה בנות עם סגנון ודעת. נו, כאלה כמו בארץ, אתם יודעים.
הסבר על תמונות (או: למה לא רואים תמונה?)
| |
בואנה אחי! ניו יורק!
כבר שנה שאני שומע את זה. "בואנה אחי! ניו יורק!". "וואי!, קח אותי איתך". "איזה כיף לך!". ניו-יורק, ניו-יורק, אבל גם בניו-יורק אתה קם בבוקר לעבודה, אתה אוכל ארוחת ערב, אתה הולך לסופרמרקט. בערב אתה יוצא לפאב הקרוב. בסופ"ש אתה עושה כביסה והולך לבית קפה.
אף אחד לא "ממצה את כל מה שיש לעיר הזו להציע" כמו שאומרות הבנות בג'יידייט פה. אף אחד לא הולך כל היום למוזיאונים ולהופעות ולמסעדות ולפארקים. כל אחד מוצא לו את הפינה שלו, פינה שהוא יכול למצוא גם במקומות אחרים בגלובוס (ודאי בתל-אביב).
זו גם הסיבה שאנשים שנוסעים לפה "רק לשנתיים" אף פעם לא חוזרים. כי לפני שאתה נוסע אתה אומר "בואנה, ניו-יורק!". כשאתה כבר כאן אתה מבין שזה מיקום אחר אבל חיים דומים. ואז כשאתה חושב על הטרחה הכרוחה בשיבה ארצה שואל את עצמך לשם מה. אין סיבה להתאמץ. זה לא ששם יותר טוב או שכאן יותר טוב. אתה כבר יודע שאין הבדל ואין לך תמריץ להתחיל לארוז וללכת.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: