RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2007
להשליך אחרי השימוש
היא התחילה איתי בפאב. ערב שלם ישבנו ושוחחנו - אני, היא וידיד שהיה איתה. כשהידיד התכוון לעזוב היא אמרה לי שהיא תישאר איתי אם אקח אותה. "אקח אותך לאן?", שאלתי. "לא משנה". אז לקחתי אותה למשכני הצנוע. ישבנו, שוחחנו, קצת נגענו, אבל היא לא רצתה לגשת למיטה. בסוף היא אמרה שזה באמת טיפשי ושנלך לישון. ישנו. היא לא רצתה יותר מכך. לא התבאסתי כי היא בחורה מוצלחת. אם היא מעוניינת במשהו רציני אני אשמח לבדוק את האפשרות.
כעבור מספר ימים נפגשנו שוב. בסוף הערב באנו אליה. באותו לילה היא עשתה לי אהבה. בבוקר נפרדנו וקבענו לשוחח. לפי כל כללי הטכס, צלצלתי בערב לדרוש בשלומה. היא היתה באמצע משהו. "נדבר אחר-כך". התקשרתי למחרת. אין תשובה. ביום שאחרי השארתי הודעה. כלום. שלחתי הודעה כתובה. בסוף היא חזרה אלי לומר לי שנראה לה שזה לא זה.
זה היה לי מוזר. אם היא רק רצתה סקס, למה היא סירבה בערב בו נפגשנו? ואם היא רצתה משהו רציני, מה קרה בין הלילה שבילינו ולכאורה "התקדמנו" לסקס לבין היום בו היא הודיעה שלא נראה לה?
אני חושב שמה שקרה אצלה היה שהיא רצתה קצת רגש. רצתה לחוש נאהבת ללילה אחד. גבר שרוצה סקס מוכן להפגין קצת רגש כדי לזכות בו. להרעיף כמה מחמאות. להעמיד פני מאוהב. אישה, לעומת זאת, בשביל לזכות ברגש מוכנה לתת קצת סקס.
היא ניצלה אותי רגשית, קנתה אותי בסקס, וזרקה אחרי השימוש. הכל הפוך אצלכן.
| |
סיכויים לא גבוהים לשלום השנה
כותרת סוף השבוע של "ידיעות אחרונות" היתה "סיכויים נמוכים למלחמה השנה". כאילו מדובר בדני רופ שמגיש את תחזית מזג האוויר. היום ראש ממשלתנו הודיע ש"גם אם לא נראה שתהיה השנה מלחמה עם סוריה צריך להיות מוכנים".
הדיבורים האלה מזכירים לי אחד גלעד, איש ארור, ששירת איתי בצבא. יום אחד הוא ניגש אלי והודיע לי ש"הכל בסדר, העניין עם השמירות סודר". לא היה שום עניין עם השמירות ולכן הופתעתי שהוא סודר. הדיבורים על כך שאין שום בעיה עם השמירות הדליקו נורה אדומה. את השבת שלאחר מכן ביליתי בתורנות שלא הייתי אמור לבצע.
לכן אני מודאג. מודאג מאוד. הדיבורים על סיכויים נמוכים למלחמה גורמים לי לחשוש שמתוכננת לנו מלחמה השנה. מתי כבר יודיעו לנו שהסיכויים לשלום ולסיום הסכסוך נמוכים? מתי נשמע כבר את אולמרט אומר שהסיכוי שישראל תיסוג השנה מכל השטחים הכבושים הוא לא גבוה?
| |
תמונה: אריזונה על הכביש המהיר ב-4 ביולי
4 ביולי 2006, אריזונה. אני נוסע על הכביש המהיר, מקפיץ את טניה לשדה התעופה. זו שעת ערב וזיקוקין די נור של חגיגות יום העצמאות בשיאם. אני עוצר את המכונית בשולי הכביש כדי להתרשם ממופע הזיקוקין כשכמו בסרטים, אני רואה במראה את האורות המהבהבים של רכב משטרתי. השוטר, עם המדים האפורים ואלה רתומה לחגורתו, יורד מהאופנוע הכבד, שולח אלי מבט חמור סבר של אדם חדור פטריוטיות שבא לבצע את המשימה המוטלת עליו, ומתשאל אותי:
Is there any reason why you stopped your car on the highway?
I was distracted by the fireworks, sir
Did you have any drinks or drugs today?
Yes sir, I had a drink.
Step out of the car please
ליבי פועם בעוצמה. רק זה חסר לי. שיעצרו אותי באריזונה. יצאתי מהמכונית והתחלתי לבצע את בדיקת האלכוהול שכולנו מכירים מהוליווד. "הצמד את הרגליים ועקוב בעיניך אחרי הפנס". באמת שלא שתיתי כמעט כלום, אבל כששוטר שואל אותי חשבתי שנכון יהיה לומר את האמת מאשר לשקר. תוך כדי שאני עוקב אחרי הפנס בעיני שומעות אוזני תאונת דרכים. השוטר נשא את מבטו לכיוון הרעש, שיחרר אותי ואמר לי להמשיך לנסוע. הוא הלך לטפל בתאונת הדרכים שנגרמה, איך לא, כשדעתו של נהג אחר הוסחה ע"י מופע הזיקוקין. יותר מזל משכל. בדרך חזרה משדה התעופה שמתי לב שלאורך כל הכביש דלקו שלטים המזהירים את הנהגים מאכיפה מוגברת של העצירה בשוליים בערב החג.
מלבד חוויה אמריקנית זו, חוויתי באותה נסיעה לאריזונה עוד כמה חוויות מהסרטים. אותן חוויות שאתה חושב שקיימות רק בהוליווד עד שאתה מגיע לאמריקה האמיתית ומבין שהוליווד היא מראה של המציאות האמריקנית. הדודה השמנה ב-Diner שתשמח למזוג לך עוד כוס קפה פילטר דלוח. הקניונים, הבזבוז, תרבות הצריכה. כלי רכב גדולים ומזהמים. מזגן וחלון פתוח. הגודל כן קובע. הקלישאה במיטבה.
כמשקיף מהצד היה משעשע לחזות בכל אלה. בקרוב אני עומד להפוך לחלק מהמשחק. סתם אחד עובר לניו-יורק. אני מקווה להימנע עד כמה שאוכל מהתרבות האמריקאית הגסה, הרעה, התרבות בה הכסף הוא חזות הכל. לשמור על מידה של אנושיות שאולי עוד קיימת בנו הישראלים, אם כי נראה שגם זו נעלמת בהשפעת אמריקה והכיבוש.
המעבר לניו-יורק טורד את מנוחתי והוא אחת הסיבות שלא מצאתי פנאי נפשי לרשום פה לאחרונה. אולי בקרוב אשוב לכתוב. מן הסתם המועקות המלוות אותי יתפסו כאן חלק ניכר. אשתדל לרשום רק מה שמעניין.
הסבר על "תמונות" (או: למה לא רואים תמונה?)
| |
לחיות את הקלישאה (וגם: געגוע)
נכנסתי למסעדה.
שאלה המלצרית:Can I help you, sir?
Table for one please, עניתי.
ואז שמתי לב שעיני כל הסועדים נשואות אלי ברחמים. המפות אדומות. על כל שולחן מונח ורד אדום. לעזאזל! זה וולנטיינז דיי! הרגשתי כמו בהוליווד קיטש בתפקיד יו גראנט.
בכל אחת מארבע נסיעותי האחרונות לשפילד חשבתי לעצמי שזו הפעם האחרונה, ובכל אחת מהן התבדיתי. הפעם יש בי תחושה שזו באמת הפעם האחרונה. אני לא יודע למה. משנאה גמורה ומוחלטת לעיר הזו הפכתי לחובב מושבע שלה. בכל נסיעה מצאתי בה משהו חדש. אני עוד כאן וכבר מתגעגע לנג'יב הפקיסטני, בעל חנות השווארמה שמצאתי עוד בקיץ. אני מתגעגע למלון, לכורסאות העור בקומת הכניסה, למסחטת המיץ בארוחת הבוקר. אני מתגעגע לחבורת השחורים העומדים דרך קבע בפתח הפאב באחת מהפינות האפלות של העיר. מתגעגע לכנסיות, מתגעגע למזרקות. אני מתגעגע למדרחוב ולחנויות התקליטים. אני מתגעגע לרחוב West משובץ המרצפות, מעליו טוויים חוטי החשמל של החשמליות הנוסעות בו ממזרח למערב וממערב למזרח, רחוב בו גיליתי את ה-Cavendish - תחנה של גן-עדן על פני כדור הארץ. אני מתגעגע למסעדה שמצאתי בשבוע שעבר שמגישה חומוס טוב ואוכל לבנוני. אני מתגעגע לבנות שפילד שתמיד חינניות, תמיד חשופות רגלים, לעולם על עקבים אבל אף-פעם לא מושכות.
אם זו לא היתה הפעם האחרונה, ודאי הייתי אומר שאני לא רוצה להגיע יותר לשפילד לעולם. עם כל סוף בא הגעגוע.
| |
 לא שכחת כלום?
עוד לא הספקתי לנחות וכבר הוקפצתי שוב לשפילד .
נאלצתי לחזור הביתה ולארוז בזריזות. תוך כדי האריזה נזכרתי בעוד שאלה שיכולה בקלות להיות השאלה המטומטמת ביותר בעולם. (זו פעם ראשונה שמוצא חן בעיני ה"נושא החם" של ישרא). השאלה שאמא שלי תמיד היתה שואלת אותי לפני יציאה לטיול: "לא שכחת כלום?" כמה טיפשי! בסוף יום אחד התעצבנתי ואמרתי לה: "כן, שכחתי". - "מה?". - "מאיפה אני יודע מה?! - הלא שכחתי! אם הייתי זוכר לא הייתי אומר!".
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: