RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2007
אנשי עירנו: האיש עם האטב
אם הכל יעבוד כמתוכנן, אעזוב בקרוב את תל-אביב לטובת עיר אחרת בארץ אחרת. בינתיים אני מכין רשימה של האנשים שיחסרו לי. לא אנשים מחיי כי אם אנשים מחיי העיר הזו, האנשים שהופכים את תל-אביב לעיר הכי טובה בעולם.
<< הקודם הבא >>
האיש עם האטב לובש חולצה מכופתרת או חולצת פולו שמסודרת לו היטב בתוך המכנסיים. אני רואה את האיש עם האטב חולף על פני באבן גבירול, בדיזנגוף או סתם ליד "הבימה". הוא מחזיק בידו אטב מעוקם, והוא מסובב אותו בהתמכרות באצבעותיו. בעומדו ובהולכו הוא אוחז באטב בין האצבע לאגודל ומשחק באטב בקדחתנות כזו שגוררת אי שקט אצלו ואצלי. אם לא היה לו אטב הוא היה נראה כמו עוד אחד שעובר מולך ברחוב. בעיר בה גדלתי היה לנו את דוד עם המקל. אף עיר לא שלמה בלי המיסתורין של "איש עם אטב", האיש שאף אחד לא יודע מה הסיפור שלו אבל כולם יודעים שיש לו סיפור.
| |
מתנה לחג
כמו רבים מחברי לפרולטריון, גם אני קיבלתי תלושים לכבוד חג החרות (שמעתי על ילדה שקוראים לה חרות והיא לא מתנחלת). כיוון שאינני קונה במרכולים וברשתות השיווק, אני בדרך-כלל לא מוצא מה לעשות עם תווי הקניה. השנה גמרתי אומר להשתמש בתווי הקניה לרכישת ג'ינס. לסתם אחד אין מספיק מכנסי ג'ינס. אז ניגשתי לחנות המכנסיים וביקשתי גזרה בלי דאווין וכאלה. בסוף מצאתי איזה זוג מכנסיים שהיה סביר בעיני. ואז הבטתי בתג המחיר. סתם אחד הוא בולגרי (שימו לב - מדובר בעדה, לא במשהו שקשור למילה בלוג), וגם אם זה בתלושים הוא לא מוכן לשלם 600 ש"ח עבור מכנסיים. למען הרשומות נציין שסבו של סתם אחד היה חייט, לא שזה משנה משהו.
נו, אז הלכתי לפאב והצעתי לבעל הבית שיתחילו לכבד תלושים לחג. זה היה הופך את התווים להרבה יותר שימושיים. וכולם היו יוצאים מורווחים. שיגיד ששווי התו 95% מערכו אפילו. הוא סרב. אף פאב לא מוכן לנסות את זה. כמו שאמר ג'ורג' - לפחות שינסו! אז הצעתי לו הצעה יותר עדיפה - מכרו כרטיסיות של בירה. אני מוכן לשלם עכשיו עבור עשר בירות ולקבל כרטיסיה של שתים עשרה. כמו באוטובוס. אמר שזה לא ילך.
ואז הוא אמר לי שהוא צריך לתת לי משהו, בלי כל קשר. הלך המוזג אל הקופה, לחץ על כמה כפתורים, גיהץ כרטיס והגיש לי. אז לא כרטיסיה ולא תווי קניה, אבל בעל הפאב נתן לי כרטיס מועדון. חמישה עשר אחוזי הנחה. אין מונח שמרגיז אותי יותר מ"פאב שכונתי". אני יכול לכתוב עשר רשימות על למה זה מרגיז אותי, אבל אם אכתוב אני אתרגז כל כך שיותר עדיף שלא. וכמה בלתי-שכונתי זה פאב שה"על-חשבון-הבית" ממוסד לכדי כרטיס מגנטי?
* אה, נתן לי גם גינס בלי שום קשר. קונה אותי בנזיד עדשים
| |
אנשי עירנו: ההוא מהאוזן השלישית
אם הכל יעבוד
כמתוכנן, אעזוב בקרוב את תל-אביב לטובת עיר אחרת בארץ אחרת. בינתיים אני
מכין רשימה של האנשים שיחסרו לי. לא אנשים מחיי כי אם אנשים מחיי העיר
הזו, האנשים שהופכים את תל-אביב לעיר הכי טובה בעולם.
<< הקודם הבא >>
אני אפילו לא בטוח שאני יודע איך קוראים לו. הוא עובד בספרית הוידאו של האוזן השלישית מאז שאני מכיר אותה. הוא נישא מעל יתר העובדים שם בזכות היותו המקצועי ביותר והיחיד מבין העובדים שאינו נפוח מעצמו ומלא חשיבות עצמית. אני מנוי באוזן כבר כמה שנים אבל מעולם לא הייתי לקוח "כבד". אולי סרט בחודש בממוצע. לכן אני מופתע בכל פעם מחדש כשההוא מהאוזן השלישית מהנהן לי לשלום כשאנו חולפים זה על פני זה ברחוב, או כשהוא מרים לי כוסית כשאני רואה אותו בפאב. ההוא מהאוזן השלישית, עם מפרצי השיער האדמוני ופאות הלחיים החלודות והעבותות, עם ידיים בכיסים, עם מעיל עד הברכיים, הוא פשוט בחור נחמד.
| |
אנשי עירנו: אליהו מהסמבוסק
אם הכל יעבוד כמתוכנן, אעזוב בקרוב את תל-אביב לטובת עיר אחרת בארץ אחרת. בינתיים אני מכין רשימה של האנשים שיחסרו לי. לא אנשים מחיי כי אם אנשים מחיי העיר הזו, האנשים שהופכים את תל-אביב לעיר הכי טובה בעולם.
הבא >>
כבר כמה חודשים שלא ראיתי את אליהו. יכול להיות שהוא חולה, ואולי הוא כבר הלך לעולמו. בן 93, אליהו יושב בכל יום שישי בליבו של שוק הכרמל. בכובע מרופט, סינר מלוכלך, עם מגש פלסטיק מאוייר, מוכר אליהו סמבוסק שהוא מכין לבד. לפני שגיליתי את סוד פינת הטיגון של אליהו הייתי עומד במרכז השוק ליד הכסא שלו וממתין לאליהו שיפלס את דרכו בצפיפות השוק בקריאות מעט גסות-רוח ובמבטא עיראקי כבד. את הסמבוסק מטגן אליהו באחת מסימטאות השוק בכוך קטן, יושב על שרפרף נמוך. סיר ברזל מונח לפניו, ומלקחי ברזל משמשים לו להפוך את הסמבוסק המטוגן בשמן העמוק והשרוף. שם בכוך הוא מחטט בשיניו התותבות. שם הוא גם מסיר את כובעו הבלוי, ומתחת לכובע מתגלים פנים אחרים לגמרי מאלה שבחוץ. בידיים רועדות הוא מגיש לך את הסמבוסק על פיסת נייר גס. הוא מושיט יד שמנונית לקבל את הכסף, חופר בכיסיו, ובאותה יד שמנונית משיב לך את העודף. והסמבוסק - אלוהי.
חופר בכיסיו. אליהו מהסמבוסק * זו רשימה ראשונה בסדרה. במקרה יש לי תמונה של אליהו. את התמונות הבאות תאלצו לצייר בדימיונכם.
| |
ג'וני שב משדה הקרב (ולמה לא התנ"ך)
ישראבלוג שואלים מהו הספר היחיד שהיית מציל לו אמרו לך שכל הספרים בעולם יעלמו. באיזה ספר היית בוחר להיות הספר היחיד בעולם? הדחף הראשוני הוא לבחור, כמובן בתנ"ך. בתנ"ך יש היסטוריה, יש הגות, שירה, מדע בדיוני, פנטסיה, חוקים. הוסף על כל אלה את העובדה שחלק ניכר מאוכלוסית העולם מתבסס על התנ"ך כעוגן תרבותי ודתי, והנה לך הספר הנבחר.
אז למה בעצם לא התנ"ך? התנ"ך הוא גם שורש כל רע. בעצם היותו הבסיס לדת הוא מפלג את אנשי העולם לטובים ולרעים, לצודקים ולטועים, לעדיפים ונחותים - כל קבוצה ופרשנותה. אני לא ג'ון לנון אז לא אבקש מכם, קוראי המעטים, לדמיין איך היה נראה המזרח-התיכון ללא דתות. אני כבר עייף ממלחמות, וזה לא שידעתי מלחמות קשות, תודה לאל. אם היו אומרים לי שנגזר על כל ספרי העולם להישרף, הייתי עוזר להשליך את ספרי הדת ראשונים לתוך התבערה.
מאותן הסיבות, הספר הנבחר שלי לספר היחיד שישאר בעולם הוא "ג'וני שב משדה הקרב" של דלטון טרמבו. כמו "במערב אין כל חדש" של אריך מריה רמרק, גם ספר זה עוסק ב"מלחמה הגדולה", מלחמת העולם הראשונה, אבל הוא היה טוב באותה המידה גם לו נכתב על מלחמת לבנון השניה. איכויותיו הספרותיות של הספר אולי אינן מן המשובחות, אבל הוא ממחיש באופן שלא עוזב אותך עד כמה המלחמה היא מטופשת ומיותרת, עד כמה המלחמה היא לא של הלוחמים כי אם של המנהיגים ששולחים אותם, עד כמה מיותר למות עבור סיסמאות ומילים. כשחברי עלו ללבנון בקיץ נתתי להם אותו לקרוא, שלא ישכחו ויבינו היטב עבור מה הם נלחמים. אם כל אזרחי העולם היו קוראים בו, אין לי ספק שהעולם הזה היה נראה טוב יותר.
אם אגרום ולו לאחד מקוראי הספורים לקרוא ספר זה הרי שבאתי על שכר.
* לא מצאתי את הספר בחנויות הספרים המקוונות אבל אני רואה אותו בכל חנות ספרים כמעט.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: