RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2007
אנשי עירנו: שלושה דרי רחוב
גוברות ההערכות בצמרת המדינית שאעזוב בקרוב את תל-אביב לטובת עיר אחרת בארץ אחרת. בינתיים אני מכין רשימה של האנשים שיחסרו לי. לא אנשים מחיי כי אם אנשים מחיי העיר הזו, האנשים שהופכים את תל-אביב לעיר הכי טובה בעולם.
<< הקודם
שלושה דרי רחוב ליוו את חיי בתל-אביב. הזקן קטוע הרגל מפסאז' הוד היה מבהיל אותי בכל פעם שהייתי חוזר הביתה מהפשפש מנוחתו עדן. הזקן קטוע הרגל, לפעמים יושב ולפעמים עומד על קביים, היה מפתיע את העוברים והשבים בניעור קופסת פח בה קיבץ נדבות. שמועות סיפרו שהוא עבר מירושלים לקבץ נדבות בתל-אביב. אני לא יודע אם זה נכון.
דר הרחוב מהאיזור שבין שלמה המלך לכיכר הרצח מסתובב עם פח זבל ירוק ובו כל הציוד שלו. כשאני חולף על פניו הוא נשען על פח הזבל ומביט בי באותו מבט שיושבי בתי הקפה נועצים בעוברים והשבים ברחוב. מבט של התעניינות אדישה במתרחש. מעולם הוא לא ביקש ממני נדבה. לפעמים הוא מבקש סיגריה אבל אני לא מעשן. כמו הזקן קטוע הרגל, גם פניו של דר הרחוב מהאיזור שבין שלמה המלך לכיכר הרצח עוטים זקן אפור ועל ראשו שיער שיבה ארוך ואפור. שיבתם של דרי הרחוב היא לא לבנה. לבן זה נקי, כמו שאמרו לבולבול הקבולבול.
כשראיתי את דר הרחוב השלישי בפעם הראשונה לא חשבתי שהוא כזה. קטוע שתי רגלים, הוא ישב על כיסא גלגלים וצפה בתכונה שברחוב בן-יהודה, עוטה זקן ושיער חום שנראה היה משוח בשמן. הוא נראה אדם בריא ובמבטו לא נראה שמץ של מסכנות. אפשר כמעט להאמין שהוא אוהב לחיות כך. פעמים רבות ראיתי אותו מסתובב בכיסא הגלגלים שלו, על משענתו תלויה שקית בד. יום אחד ראיתי אותו מגולח ומסופר. אני זוכר שפתאום הרגשתי גם אני נקי וחגיגי. אולי בגלל שהוקל למצפון שלי לראות שמישהו דואג לו.
| |
מזג האוויר בישראל
"בסה"כ מזג האוויר בישראל הוא מצויין. למעט חודשיים בשנה בהם חם מדי מזג האוויר פה מאוד נוח. לאורך החורף רוב הימים יבשים ורבים מהם שמשיים. הבעיה היחידה עם מזג האוויר בישראל היא שהוא בישראל."
| |
הבחורה על הבר
היא באה עם חברה. אתה רוצה לאהוב אותה. אתה שונא את עצמך על שלא ניגשת. לא ניגשת כי אתה לא יודע לחייך, כי אתה לא מוצא משפט פתיחה, כי אתה חושב שאתה לא ראוי, כי אתה מפחד, כי אתה מתרגש, כי אתה יודע שהיא יפה מדי בשבילך, כי היא נראית בטוחה בעצמה, כי אתה לא בטוח שהיא לבד, כי אתה חושב שהמבט שלך הוא איתות, כי שלחת מבט והיא לא חייכה, כי היא גבוהה ממך, כי היא מדליקה ממך, כי היא באה עם חברה כי הן רוצות לדבר, כי הן לא מחפשות, כי לא התלבשת יפה היום, כי זה שהיא מסתכלת עליך לא אומר שהיא מעוניינת, כי הסתכלת עליה יותר מדי, כי היא מסתכלת, כי היא לא מסתכלת, כי היא מתעלמת, כי היא לא מתעלמת, כי אתה רוצה להיות "קול", כי אתה לא מאמין שהיא יכולה להיות שלך.
ואז אחד תפס אותה, ואתה יודע שאתה פי אלף יותר טוב ממנו. אז אתה עצוב עצוב עצוב, אז אתה מוריד עוד כוסית של וויסקי כדי שתוכל להירדם בלי לשנוא את עצמך, אז אתה משלם את החשבון ויוצא, אז אתה שולח מבט אחרון לעברה, אז אתה שם לב שהיא עוקבת אחריך במבטה.
| |
ללא
הנה שוב אני מתנצל על חוסר הטאקט של אמש. לא ידעתי שאת נושאת מטען והערתי המיותרת נאמרה בתמימות ובקריצה. הלא אני אף פעם לא באמת רציני. עדיין איני יודע מה היא אותה התנהגות שאת מייחסת לי מאותה תקרית עם יעל. בראי הזמן ענבר היתה פסיק בחיי בעוד לך מוקדש בהם עמוד, וכפי שאת יודעת, פעמיים בחיי ביקשתי להפוך אותך לפרק שלם בהם. כל שזכור לי מאותם ימים הוא שנעצבתי על שאיבדתי חברה טובה בגלל תככים בתוך חבורת הבנות. ואולי לא היו דברים מעולם, ואולי אותם התככים היו בראש שלי, ואולי בגלל פרשנותי השגויה התרחקתי ממך, ואולי על זה את כועסת. מכל מקום, צר לי אם פגעתי בך אז והתנהגתי לא יפה. מעולם לא היתה לי כוונה כזו. אני מאוד אוהב אותך, דנה, וכך היה תמיד.
אני שמח ששוחחנו על כך. אולי הבנות צודקות ולפעמים צריך "לדבר על זה". טוב היה לו היינו עושים זאת אז, כשזה התחיל. אבל גם היום זה בסדר.
אני לא יודע למה אני כותב לך במקום לדבר איתך. לפעמים לכותב קל יותר לדייק בדברים. לפעמים המילה הכתובה נוגעת בקורא יותר מאשר במאזין. ומעל לכל, המילה הכתובה נשארת, בעוד זו הנאמרת מתאיידת.
סתם אחד.
אגב, לא הייתי בטוח באשר לכתובתך אז שלחתי כמה עותקים. לכל הגרוע מישהי באיזשהו מקום תקבל מכתב מסתורי. יהיה לה סיפור לספר לנכדים.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: