הבלוג ממשיך להתרחב. בצד ימין פה הוספתי רשימה של שירים שמתנגנים לי בראש. בדרך כלל שיר מתנגן לי בראש מספר שבועות עד מספר חודשים. זה יכול להיות יותר משיר אחד, אבל התקופות בהחלט מאופיינות בשירים שאני שומע שוב ושוב.

פעם בניו זילנד נסעתי באוטו עם אירית ואמריקאית והצעתי לשים מוסיקה. האירית מחתה ואמרה שיש לי רק מוסיקה עצובה. לא הבנתי על מה היא מדברת. אבל אז חשבתי על זה וגיליתי שזה די נכון. רוב המוסיקה שלי עצובה. דני אלפמן אמר פעם שאם יש דבר שהוא באמת אוהב זו מוסיקה עצובה. אני מבין אותו לחלוטין. היצירות האהובות עלי ביותר הן עצובות (למשל, רקוויאם של מוצארט, Dark Side of the Moon של פינק פלויד ויש עוד דוגמאות לרוב). מוסיקה עצובה נוגעת יותר. השיר הנוכחי עצוב אבל מתוק. הוא בראש שלי כבר שבוע. לא מצליח לצאת.

הוספתי עוד כמה טיפים לנרשמות ל-J-Date. הקישור נמצא פה בצד ימין למעלה. אתן מוזמנות לקרוא (ולהגיב, כמובן). אתם מוזמנים להוסיף.

רוצים לדעת מי סקסית? סו, הבלונדינית מ"קרוקודיל דנדי".

אני מת על ישראל. באמת. זו ארץ נהדרת. אם לא אותו חרא שדופק אותנו כל הזמן היה יכול להיות פה מעולה. בגלל זה אני יוצא לחופשות באירופה. קצת לשכוח מכל החרא הזה. לפעמים אני פשוט מרגיש שדי, נמאס!. ובאירופה אין את הבעיות האלה. זה היופי באירופה. כפי שודאי הבנתם, אני מדבר על המידות. בישראל המידות של החולצות מתחילות תמיד מאקסטרה אקסטרה לארג', והמכנסיים הם תמיד לאנשים בגובה מטר ושמונים לפחות. באירופה זה פשוט לא קורה. ישראל היא מדינה גזענית שמפלה לרעה רזים ולא גבוהים. אז קניתי היום חולצה. ואפילו לא היה יקר. קיבלתי עודף ממאה.