לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2007    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2007

מחשבה מהגולה על הממסד היהודי לכבוד יום הכיפורים


אז אני כאן באמריקה. ופתאום היום היתה איזו דחיפות עסקית למחר, ושוחחנו עם האמריקנים על האפשרות לקדם דברים מחר, ערב יום הכיפורים. דווקא האמריקנים העלו את העובדה שמחר ערב יום הכיפורים ובטח "הישראלים" (היהודים) לא יוכלו לעבוד כל היום. עוד בטרם השיחה אמרתי למנהל שלי שאין לי בעיה לעבוד מחר. ואם לא היו אומרים לי לא הייתי יודע שמחר זה ערב יוהכ"פ.

לפני שבוע דיברתי עם חבר ישראלי על שאלות הזהות שיש ליהודים האמריקנים. לנו הישראלים מובן מאליו שאנחנו יהודים (כלומר, אלו מביננו שהם יהודים). גם אם אני רחוק מהדת אני יודע שאני יהודי. גם אם לא עשיתי בר-מצווה אני יודע שאני יהודי. אני קשור ליהדותי קשר עז. הממסד הדתי בארץ השניא את הדת על החילונים. בקפדנותם, הרחיקו האורתודוכסים את החילונים מהיהדות והשיגו את ההיפך ממטרתם. האורתודוכסיה היהודית מעולם לא השכילה להפנים את הרוח החיה מאחורי היהדות ואת גדולתה של היהדות: התאמת הדת ומנהגיה לרוח המקום והזמן. כוחה של היהדות והמשכיותה תלויים ביכולתה של היהדות להשתנות ולהתפתח. השמרנות, האורתודוכסיה, היא סתירה של היהדות ומכת המוות שלה. אני מעז לומר שרק בישראל אפשר למצוא ציבור שלם שאינו מאמין. ציבור שלם שהתרחק מהדת כיוון שניסו לקבוע עבורו מהי אמונה.

צום קל.
נכתב על ידי , 21/9/2007 06:17   בקטגוריות אקטואליה  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


משהו שעדיף לא לדעת


מידאס מלך מקדוניה רדף אחר סילנוס, הסאטיר הזקן של דיוניסוס, ולאחר שתפסו הכריח אותו לומר לו מה טוב לו לאדם ומה הרצוי לו. הדימון ניצב דומם וקופא, עד אשר השיב כפוי ע"י המלך, כשמילותיו פורצות מתוך צחוק חותך: "הו, בני אדם עלובים וקצרי ימים - למה תאלץ אותי לומר לך את הדבר אשר טוב לך שלא תשמענו לעולם? הדבר הטוב ביותר לאדם הוא דבר שאינו בגדר השגתך כלל. הטוב ביותר לאדם הוא שלא היה נולד", אמר סילנוס. "אך אם כבר נולד, מוטב לו שימות כמה שיותר מהר".

כבר שנים שאני מנסה להסביר את זה, לאחרונה יותר מבעבר, ואף פעם אני לא מצליח. האחרון שניסיתי להסביר לו, דוקטורנט לפילוסופיה וחבר טוב, שלח לי את הסימוכין הנ"ל מהמיתולוגיה היוונית.
נכתב על ידי , 18/9/2007 02:12   בקטגוריות פסימי, עבודה, על החיים  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


דייט ראשון באמריקה


אז יצאתי לפגישה ראשונה בארץ האפשרויות. כולם נתנו לי עצות, כי כאן צריך לדפוק הופעה וכאן צריך לצאת למסעדה וכאן צריך לתת טיפ וכאן צריך לפתוח את הדלת. ואני יצאתי לפאב בג'ינס, חולצת טי וכפכפים, כי זה אני.

הבחורה מג'יידייט (כאן קוראים לזה JDate אבל זה אותו דבר רק באנגלית).

לא יכולתי להימנע מלדבר על השואה ומיהו יהודי ולהטיף מוסר על איך זה שיהודים חיים באמריקה ושזה לא תרחיש בדיוני שתתרחש שואה שנייה ושהיא תהיה באמריקה. שאלות הזהות צפות ועולות, מן הסתם, כשאתה בגולה. בעיקר כשאתה משוחח עם יהודים. אולי זה בהשפעת יורם קניוק (בדיוק קורא אותו - ברשימה בצד ימין).

מובן שדיברנו גם על חומוס ועל האינדקס הגליקמי שלו. כי זה הדבר הראשון שאתה רוצה לספר לבחורה שאתה מנסה להקסים.

והיא:
"Your English is very good"

ואני:
"Thanks, yours is not too bad either"
(תשובה שהיתה לי מוכנה מטיולים קודמים)

ואז בסוף הערב אני:
"I'll call you"

והיא:
"Oh, definitely"

אבל כאן זה אמריקה ואין לך מושג אם מה שנאמר זה מה שהתכוונו. כי באמריקה לא עונים לך בתשובה לשאלה. התשובה תהיה ברמז. וזה לא מנומס לענות כאן לשאלה, חייבים לרמוז את התשובה. חמיצר ודאי היה מסתדר פה טוב. אבל אני לא מצליח אפילו לפתור את תשבץ ההיגיון של מעריב.
נכתב על ידי , 15/9/2007 07:36   בקטגוריות אהבה ויחסים, על החיים, שחרור קיטור  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


ביתניים אין לי כותרת לשנה החדשה. וכמובן - חומוס


נדמה לי שאיבדתי את מעט הקוראים שהיו לי, ולא בלי סיבה. כולי שקוע בהתאקלמות בארצות הברית של אמריקה. אני יושב פה בסיאטל, לא רחוק מהמגדל שמצוייר בפתיחה של "פרייזר", ואני חושב על ישראל. לא על ארץ ישראל ולא על המולדת. לא על החזון והציונות. אני חושב על החברים שלי שבקושי יוצא לי לדבר איתם. אני חושב על החברים שלי שלא הספקתי לאחל להם שנה טובה. אני חושב על אחי שעבר דירה ועוד כמה חוויות שחווה ולא הייתי שם איתו. הניכר מעצים את הכאב. אני חושב על המשפחה שאני מקווה לזכור להתקשר אליהם מחר משדה התעופה לארוחת החג. אני חושב על האחיינית שלי שעוד זוכרת אותי ועל זו שעוד קטנה מכדי לזכור אותי. דווקא האחיניות הן אלה שגורמות לי לבכות. ואני לא יכול שלא לחשוב עליהן.

בכל צהריים אני מתלבט מה לאכול. אחד הספרים הרשומים פה בצד מספר על אח שמאוהב באחותו וכדי לפתור את אהבתם אחותו מחליטה שהם צריכים להזדיין עד שיכאב להם. עד שיבוא להם להקיא אחד מהשני. בששת החודשים בטרם עזבתי את הארץ אכלתי חומוס כל יום. ניסיתי את השיטה. כל יום אכלתי חומוס וקיוויתי שיבוא לי להקיא מחומוס. התוצאה היתה הפוכה. אני כבר לא יודע מה יש לאכול פרט לחומוס. ובכל צהריים אני במאבק למצוא משהו שהוא לא-כל-כך-גרוע ו-לא-כל-כך-מגעיל ו-לא-כל-כך-משעמם. אבל הכל גרוע ומשעמם ומגעיל ורק בניו-יורק מצאתי חומוס סביר. אבל אני לא נמצא בניו יורק כל יום.

שנה טובה. מעולם לא איחלתי לעצמי איחול זה בכזו משמעות כפי שאני מאחל לעצמי היום. ומאחל גם לכם, אם אתם עוד כאן.
נכתב על ידי , 12/9/2007 08:25   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, על החיים  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




Avatarכינוי: 

בן: 51

תמונה




19,512
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם אחד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם אחד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)