נימוקים של צורה ותוכןכיס מלא מלמולים |
| 6/2005
של מי השיפוי הזה, לעזאזל
חיים סבן ושותפיו מאיפקס תובעים ממדינת ישראל לפצות אותם על הנזקים שנגרמו או ייגרמו לבזק (ובנותיה) בפרשת הסוס הטרויאני.
האינסטינקט הראשון הוא לסרב: בזק נמכרה "כמו שהיא" לפי תנאי המכרז ללא אחריות וללא התייבויות לגבי עתידה. ראשי האוצר גם, ככל הנראה, לא ידעו על החקירה שהיתה לקראת פיצוץ לפני שסגרו את העסקה. בוודאי לא ידעו על המעורבות של פלאפון ויס וממילא לא נהנו מיתרון לא הוגן במו"מ. נוסף על כך יש את הסיבוך הכרוך במתן הנחה לקבוצה הזוכה במכרז, משום שהקבוצות האחרות יכולות לטעון שהן עומדות בהצעתן למרות החקירה ובעצם הצעתן היא הטובה ביותר. קשה להתנגד לטיעון שכזה. לבסוף, את הירידה במחיר מניית בזק בבורסה שחלה מאז המכרז ניתן להסביר גם בירידות כלליות שהיו בשוק. נתניהו יכול לפטור את סבן ב"מזלו גרם".
למרות כל אלה, כדאי למדינת ישראל למצוא דרך לפצות את קבוצת סבן - אייפקס, מהסיבה הפשוטה שהיא צריכה לעשות עוד עסקים בעתיד בעיירה הזאת. אובדן המוניטין של האוצר , שיוצג כמי שמשחק משחק מלוכלך, יעלה לו הרבה כסף כשירצה להיפטר ממניות בנק לאומי או חברת החשמל או הנמלים. באשר לטיעון כי ראשי האוצר לא ידעו על החקירה - הוא מציג את ממשלת ישראל כגוף שיד ימינו אינה יודעת מה יד שמאל עושה. מה שנכון, כמובן, אבל לא בטוח שאנחנו רוצים שמשקיעים זרים יחשבו ככה. אם נתניהו יתקמצן על פיצוי במקרה הזה (שעלותו בכל מקרה אינה יותר מכמה עשרות מיליוני דולרים) זה יהיה מקרה קלאסי של penny-wisdom. לו הייתי ציני ,הייתי מעריך שזה ללא ספק מה שהוא יעשה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
