מערכת נשצ"ת מרכינה ראש ומורידה את הדגל לחצי התורן, לאות אבל, עם הוודע מותו בטרם עת של הפזמונאי, הפובליציסט ואוהד הכדורגל (בכלל לא בטוח שבסדר הזה) - עלי מוהר.
קשה לתאר במלים מה היה עלי מוהר עבור אוהדי הכדורגל מהסוג שאינו תואם את התדמית המקובלת, של חוליגן בעל שלושה תאי מח; את הלגיטימציה שהוא נתן בעצם קיומו למי שנהנה מהמשחק הזה וגם, במה שנראית כסתירה ברורה, מעריך את ברסאנס, למשל. או את יוסי בנאי. או את ז'ורז' סימנון.
מסביב לשולחן המערכת ישבו להם פולמוסאי, קולמוסאי, בר פלוגתא ואחרים, נענעו בראשם כלא מאמינים והגיעו להחלטה: השבת הזו, נהיה כולנו אוהדי מנצ'סטר-הפועל, נצייר בראשנו את דמויותיהם של דניס לאו ושייע פייגנבאום בשיא כוחם, כפי שמוהר ידע להעלותן על הכתב מזכרונו. את כל זאת נעשה, כמובן, לא לפני שנפנה ל-
תחזית:
שבת, בלומפילד, הפועל תל אביב נגד מכבי פתח תקווה - נפרק אותם!
שבת, אצטדיון הריברסייד, מידלסבורו נגד מנצ'סטר יונייטד - נפרק אותם!
כי התחזית, וגם הפירוק, חייבים להמשיך. הלא גדולים הם מגופו הגשמי של כל אדם - עדין, רהוט ומקסים ככל שהיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
