|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
רב-שיח של חרשים
רוב האנשים לא אוהבים לשנות את דעתם. זו לא התובנה הכי מעמיקה בעולם, אני
יודע, אבל בכל זאת יש בה יותר ממה שפוגש את העין במבט ראשון. אנשים
שנכונים באמת לנהל דו-שיח - כולל החלק הלא נעים הזה של הקשבה לדעת הזולת,
כן? - הם מיעוט קטן ונרדף. כל השאר נאחזים בדעותיהם, שהתקבעו מתישהו בעידן
הפרקמבריון ולא השתנו מאז, כאילו היו גלגל הצלה בלב ים סוער.
ומה
בכך, אני שומע אתכם שואלים. מה החידוש הגדול? ובכן, מצב עניינים זה מרתק
במיוחד לאור העובדה שלמרות העדרה הכמעט-מוחלט של הנכונות להשתכנע - שנדמה
לי שאפילו נמצאת בירידה לאחרונה, אם כי אף פעם לא הייתה נפוצה מאוד -
למרות זאת, רוב האנשים אוהבים מאוד לנהל דיונים! למעשה ניתן לאמר בלי
הגזמה יתרה שהנכונות להתווכח עולה ביחס הפוך לנכונות להקשיב, אצל רוב בני
האנוש.
היכן ניכרת תופעה עצובה זו יותר מכל?
באינטרנט, כמובן. כל יום ביומו מתמלאים להם מחדש הפורומים, אתרי החדשות,
פלטפורמות הבלוגים למיניהן ואפילו דפי השיחה בויקיפדיה, בעוד ועוד
טרה-בייטים של הגיגים, תגובות ושיחות לכאורה, שאינן אלה תשפוכת של דעותיהם
הסטטיות והחשובות-עד-אין-קץ של המשרבטים.
עכשיו
חשבו לרגע: מתי בפעם האחרונה ראיתם פתיל של תגובות או טוקבקים שהסתיים בכך
שאחד מהצדדים, נקרא לו "זה שמכיר", פשוט נכנע, הודה בצדקת הצד השני והודיע
שמכאן ואילך הוא לא גורס יותר שהתרדמת היא עונש על ההתנתקות? או הבין
סוף-כל-סוף בשמעו טיעון מפולפל ומנוסח היטב של בן-שיחו שהמתנחלים אכן
מוצאים זמן מעת לעת לעסוק בדבר-מה שאינו עקירת עצי זית? מתי בפעם האחרונה
הסתיים דיון כלכלי בכך שהמשתתף המרקסיסט הודה בעליונתם של כוחות השוק, או
שרעהו הליברטריאן הגיע למסקנה שבאמת הממשלה עשתה משהו טוב לשם שינוי?
נדמה לי שמעטים בלבד מבינינו זוכרים יותר ממקרה אחד או שנים ממין זה.
ואם
בכל מקרה אף אחד לא משנה את דעתו אף פעם, למה לנו בכלל כל ההקלדה הזו
ומחלות הפרקים שהיא גורמת? האמנם אין תוחלת לכל הברברת האינטרנטית מלבד
להתחיל עם בחורות? האם לא חבל על כל הכוננים הקשיחים המסכנים האלה,
שמסתובבים להם בחוות השרתים המקוררות, מתמלאים יום אחר יום ושעה אחר שעה
בטרה-בייטים של אגו-טריפ?
| |
דאחקות בדאבוס
בדאבוס שבשוויצריה מתנהל כרגע הכינוס השנתי של הפורום הכלכלי העולמי, אחד מהארועים היותר חשובים בלוח השנה של אנשי הפיננסים, וכתוצאה מכך גם של כולנו. דווקא בגלל זה, הופתעתי לטובה שכמה משועי העולם המכונסים שם מסוגלים גם להפגין חוש הומור ראוי לשמו.
גיז'רמו אורטיז, למשל, הלא הוא נגיד הבנק המרכזי של מקסיקו, אמר על משבר האשראי הנוכחי (מיודענו סאב-פריים) שהוא - לא פחות ולא יותר - "שמח שהפעם זה לא באשמתנו".
מי שמכיר את ההיסטוריה הכלכלית של מקסיקו והבלגאנים שהיו שם בעבר, לא יכול שלא להעריץ את העובדה שהאיש יכול לעשות צחוק מטראומה לאומית בסדר גודל כזה. אני תוהה בעצב אם נושא תפקיד בכיר ישראלי, בפוליטיקה או בכלכלה או היכנשהו, היה מעז להתבדח על כגון אלה (נניח על האינפלציה של טרום תוכנית הייצוב). נדמה לי שמי שלא יכול לצחוק קצת על הבעיות שלו, יתקשה לפתור אותן.
(ותודה לשם אומרו, הבלוגר השנון והמחכים פלויד נוריס)
| |
Smart and Gets Things Done
אני כמעט אף פעם לא מטריד את שלושת קוראי הבלוג הזה בעניינים הקשורים למקצוע שלי (דהיינו: הנדסת תוכנה). אז כשאני כבר עושה את זה (דהיינו: עכשיו), אתם יכולים להבין שמדובר במשהו מיוחד ויוצא דופן, הראוי להתייחסות שלא מן המניין (דהיינו: להג בטל) ושאי אפשר היה לעבור עליו לסדר היום בשום פנים ואופן.
במה דברים אמורים? בספרו החדש של ג'ואל (דהיינו: יואל) ספולסקי, שהוא, עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב, הבלוגר המבריק ביותר ובעל התובנות הרבות ביותר, שכותב על פיתוח תוכנה מעל דפי המרשתת. לספר קוראים: Smart and Gets Things Done, והוא עוסק בשאלה כיצד מגייסים אנשי פיתוח (ואנשים טכניים באופן כללי) מצוינים, כיצד שומרים עליהם לאורך זמן וכיצד מוציאים מהם את המיטב. זה נשמע אולי יבש, אבל זה רטוב לגמרי (הזהו הדימוי המבוקש?! לא משנה), כשיואל מדסקס את הסוגיות האלה מעל דפיו המאוירים של הספרון הנהדר דנן.
תמצאו כאן את התשובה הנכונה לשאלה: "כמה מכווני פסנתרים יש בסיאטל?"; את הסיבות הלא-לגמרי-נהירות להצלחתה המופתית של חברת אפל; אי אלו זכרונות מימי הדוט-קום, ומה אפשר ללמוד מכל אלה על הכאן והעכשיו. מדי פעם תשמעו גם כמה מילות פרסום חסרות בושה המקלסות את חברת פוג קריק (Fog Creek) מיסודו של המחבר. אבל הן מובאות כמעט תמיד בהקשר, או תוך כדי בדיחה, או סתם כסימני פיסוק. הן בלתי מזיקות ברובן.
נקודת המוצא הבלתי-מוכרזת של הספר היא מצב הדברים התמוה, שכל מקצוען בתחום בוודאי יודע אותו לאשורו: משום מה, למרות שיש המון אנשים חכמים ונבונים שמתפרנסים מהדבר הזה המתקרא פיתוח תוכנה, מעט מדי מהם ממצים את היכולות שלהם בו. מעט מאוד מהם עוצרים מדי פעם לחשוב על מה שהם עושים, להשתמש בכלים של חשיבה מופשטת וסדורה ממעוף הציפור, כדי לנסות להבין, רחמנא ליצלן, איך אפשר לעשות את כל זה טוב יותר. לכל אלה, ולכל האחרים, מיועד ספרו של הצנחן-קיבוצניק-בוגר ייל בהצטיינות, הלא הוא יואל-און-סופטוור.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
