לפעמים אני חושבת שהבעיות שלי הן סוף העולם, נשכבת לי במיטה מתחילה לבכות ,לרחם על עצמי ולהתעצבן על כל העולם ואישתו .

"איך הוא בכלל העז?" "מה היא חושבת לעצמה?" "שילכו לעזעזל.."

וכל האנשים האלה, גם להם היו בעיות משלהם, וגם הם חשבו שזה סוף העולם, נשכבו במיטה בדיוק כמוני והתחילו לבכות.

וביום אחד בהיר בא גל והשכיח מהם את כל הבעיות שלהם. והם לא בכו, ולא ריחמו על עצמם - הם פשוט לא הספיקו.

אנחנו כאלה קטנים , וכמה שאנחנו חושבים שאנחנו חזקים - אין לנו טיפת כוח מול הטבע המדהים הזה.

ואני לא אומרת מדהים כי הוא הרג עשרות אלפי אנשים והרס ערים שלמות, אני אומרת שהוא מדהים בגלל הכוח הזה שלא מתחשב באף אחד ומשחק בנו כאילו היינו משחק שנמאס לו ממנו, אז הוא זורק אותו חזרה לקופסא שממנו הוא בא.

יש בטבע סוג של כאפה כזו, שבאה מידי פעם ומראה לנו שאחרי כל המאמצים שלנו להתקבל לעבודות טובות, להרוויח כסף, ליצור לעצמנו מעמד בין אנשים- כל זה חסר משמעות מנקודת מבטו והוא מראה לנו בכל פעם מחדש שכל כך קל להרוס את זה. אנחנו כל כך קטנים.

אני נמצאת במצב מוזר כרגע , אולי זה בגלל סיבות פיזיות אבל זה גורם לי לחשוב על כל כך הרבה דברים שנמאס לי מהם.

נמאס לי להיות נחמדה לכל העולם ואז כל אחד בתורו יפתיע אותי ואני שוב אתבאס. בלי ציפיות , זה מה שצריך. מצפים פחות מתאכזבים פחות.

3 ימים משמעותיים בשבילי ואני מקווה שיגיעו מסקנות בהמשך , בנתיים הן נבנות אצלי.

בא לי שבוע שלם בלי אף אחד , כדי שאני אתגעגע לכולם ואשכח את כל החסרונות שיש בכל אחד. אז אני אתחיל מיני דף חדש , עד שהחסרונות ייזכרו אצלי בראש ואז אני אצטרך שוב שבוע fזה. קשה לי עם כל כך הרבה אנשים מסביבי כל אחד והשטויות שלו ואני עדיין לא מבינה למה כל אחד משפיע עליי ומוסיף לי עוד קצת ועוד קצת. בסופו של דבר עומדת אני - מלאה בכל החסרונות של כולם .

נמאס לי לספוג הכל.

אני אוהבת את אמא שלי3>

ומשנכנס אדר- כנראה שלא תמיד מרבים בשמחה.