אני עצבנית משום דבר. אפילו לא מסיבות פיזיות . ווירדו.
אולי זה בגלל שהקטן רחוק לי אבל כשאני שואלת את עצמי אם זה בגלל זה - אני עונה לעצמי שלא. אז לא נראה לי.
חזרתי מלוחמי הגטאות - יומיים סמינר.
בכללי אפשר לומר שהיה בסדר , לא חידשו לי כל כך דברים שלא ידעתי.
למשלחת שלנו יש עוד הרבה להשתפר ואני מאוד מקווה שיעיפו כמה מטומטמים.
ילדים חושבים שהם טסים לחו"ל לנופש עם החבר'ה , לבורגוס או משהו. שיבינו שכמובן שיהיה כיף עם חברים והכל אבל זה לא נופש זה טיול בשביל לכבד, לזכור, לדעת, ולנסות להבין (כי באמת להבין אף פעם לא נצליח).
כל שנה אני מגלה פרטים מאוד עסיסיים ומעניינים על עבר -גיל ההתבגרות שלי - ואני רואה איך משנה לשנה אני מתייחסת לזה הרבה פחות והלוואי שיגיע מצב וזה בכלל לא יהיה אכפת לי.
בנתיים - איזו נחשה את , חסרת ביטחון עצמי מנסה לקבל אחד על ידי פגיעה באחרים. חח אבל אל דאגה רואים איך לאט לאט כל הרוע שיוצא ממך חוזר אלייך :).
בא לי להגיד לה : " הכל חוזר אלייך וקקה בידיך" . חיחיחיחיחי 
יאללה שהקטן יחזור כבר! לא מספיקה לי דקה וחצי של שיחה ביום!!!!!!!!!!!!! 
ומה זה לעזעזל התאריך גיוס הזה. "תודה" באמת שיש לי חופש אחרי בית ספר .
יום טוב וחג שמח