the more I see the less I like
You left a hole where my heart should be
יושבת ומנסה לחשוב איך אני מעלה המילים את ההרגשה בלב שלי,
אין מילים שיתארו כמה הצביטה חזקה וצורבת.
שנה,
שנה אני מאושרת, צוחק, מאוהבת, סומכת, בוטחת, מקבלת, נותנת,
בקיצור.. שנה של אהבה
שנגמרה לה מול העיניים ואני כבר לא יודעת איך להתמודד עם זה.
הבנאדם שעשה לי את היום כל יום ונתן לי להרגיש הכי
טוב בעולם שגרם לחיוך ענק להתפרס על הפנים שלי
שהמחשבות עליו מילו אותי עד שאני נרדמת בלילה.
הוא השתנה לי, אני כבר לא מכירה אותו,
זה לא מי שאהבתי,
מי שאהבתי לא דיבר אליי כך מעולם, מי שאהבתי אהב אותי
ואמר לי באלו המילים שהוא לא מוכן לוותר עליי
מוותר עליי ביום.
לאן נעלמה כל האהבה?
לאן נעלמה החיבה?
לאן נעלם האדם שכל כך אהבתי?.
זה נגמר, מחר.. מחר תמיד נשאר מחר.
הלב שלי מדממם, התפרים על הפצעים הישנים
שנתפרו על ידי אהובי נפרמים
והנה הוא שוב חשוף לכל פגיעה
ורק מבקש אותך,
ולא יכול לקבל.
אבדה האופטימיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
xX...Na-T...Xx