נדב שהיה בארה"ב

צהריים טובים לכולם!

לפני כחודש קיבלתי ממשרד התחבורה מכתב תזכורת לקראת חגיגות השנתיים לעליית היונדאי שלי לארץ. לכבוד המסיבה התבקשתי לשלם סכום מופרך לחלוטין (1,478 שקלים), אבל אתמול התברר שהסכום האמיתי הוא 1,353 ועליו מתווספת אגרה של 125 שקלים לרשות השידור על כך שיש לי רדיו ברכב. אם נסכם את כל הזמן שהאזנתי לתחנות של רשות השידור בשנה שחלפה, נקבל לדעתי משהו באיזור החמש דקות. סכום של 25 שקלים לדקה נשמע לי הגיוני לחלוטין. אחרי הכל, מדובר ברשות השידור שידועה ביכולתה להפיק משדרים מרהיבים כמו הקדם אירוויזיון שהתחיל ביוני של השנה שעברה ולפי מקורות יודעי דבר טרם נגמר.

בנוסף, על מנת לחגוג כהלכה, ישראל כץ חייב לוודא שהרכב כשיר לתנועה ולא הרסתי אותו לחלוטין בשנתיים שחלפו. למשימה חשובה זו התגייס אחד ממכוני הרישוי של נתניה. הגעתי אליו בבוקר, הצגתי לפקידה האנטיפטית את רישיון הרכב והקבלה מאתר משרד הרישוי, אבל היא לא הסכימה לקבל אותם בטענה שלא כתוב על זה "שולם" (לא שמעו שם על קבלות). נאלצתי לחזור על עקבותי ולהגיע לסניף משרד הרישוי בנתניה, שם התברר שהמכונה שמנפיקה רישיונות לא עובדת ולכן נעמדתי בתור המהיר לחידוש רישיונות.

להפתעתי, התור באמת היה מהיר יותר מהתור הרגיל (שלפי מה שראיתי שם לא זז בכלל) ותוך זמן סביר שלא הוציא אותי מדעתי הגעתי לעוד פקידה אנטיפטית עם אוצר מילים מוגבל ביותר ("תעודת זהות", "עוד משהו?"). אחרי שנגמר העונש הזה חזרתי למכון הרישוי, שם דרשו ממני סכום של 96 שקלים לפי הפירוט הבא: 63 שקלים על טסט לרכב בנזין, 31 שקלים על בדיקת גזים ושני שקלים חדשים על רישום קילומטרז' (באיזה דיו הם משתמשים בדיוק?).

העובדים במכון נקטו גם הם במדיניות המשפטים הקצרים ("בלינקר ימני, בלינקר שמאלי, סע, עצור, ניוטרל, ברקס, תזיז את ההגה, לך למשרד"). כנראה הפחמן החד חמצני שהם שואפים כל היום פוגע להם ביכולת הדיבור, או שפשוט מדובר באנשים שפגשו יותר מדי נתנייתים.

לבסוף, במשרד, גיליתי סוף סוף נותנת שירות נחמדה בנתניה. היא אמרה מילים כמו "בבקשה", "תודה" ואפילו "יום טוב" וחשוב מכך - נתנה לי את המדבקה הנכספת שמעידה על כך שהרכב כשיר לתנועה על כבישי ישראל עד אפריל 2014. עכשיו אפשר לחגוג.

ובנושא אחר, בשבוע שעבר התחולל אירוע היסטרי בקנה מידה שלא נראה כאן כבר שנים: נשיא ארצות הברית דרך על אדמת ארץ הקודש. האירוע המתיש הזה שודר בכל ערוץ אפשרי, בלופים, עד חצות, במשך יומיים וחצי. שיא האירוע נרשם בנאום של יום חמישי, אז התכנסו אלפי אנשים שנבחרו בקפידה לפי הפתק שהכניסו לקלפי לפני חודשיים בבנייני האומה והקשיבו לאובמה חוזר על אותם משפטים שאמר במשך ארבע השנים האחרונות. יונית לוי לא ידעה את נפשה מרוב התרגשות. אני מקווה שאין לה בעיות לחץ דם.

בחמישי בערב יצאו כל מפיקי החדשות בארץ מדעתם ושידרו ארוחת ערב. פרס, שלא יפספס שום הזדמנות לנאום, תפס את הפודיום לעשרים דקות בזמן שאובמה ניסה להתגבר על הג'ט לאג (ללא הצלחה יתרה). היום התפרסם שלקייטרינג המדובר לא היה רישיון. לא היה לי מושג שגם לזה צריך רישיון בארץ. אחר כך בוכים שהכל יקר.

ביום שישי, בעוד נבחרת ישראל בכדורגל עשתה פאדיחות ברמת גן, המריא מכאן אובמה, לא לפני שאירגן שיחת טלפון בין נתניהו לארדואן. כך נגמרה הסאגה הדי מטופשת של ההתנצלות בפני טורקיה בדיוק כמו שהיה ברור שהיא תיגמר כבר לפני שלוש שנים. סתם מריחה מיותרת.

ולסיום, שר האוצר החדש מראה ניצני הבנה בתפקידו ומסר אתמול שהמצב קשה משחשבנו והוא יאלץ לבצע קיצוצים קשים וכואבים. אמנם מדובר בנוהל רגיל של תפקיד ציבורי "מלוכלך" (הקודם היה גרוע, עכשיו צריך לתקן נזקים), אבל תמיד מותר לקוות שהוא באמת יקצץ את מה שלא צריך ויסגור את הגירעון המיותר לחלוטין שצמח כאן. אם הוא יישם את מה שהוא אומר, הוא עשוי להתברר כשר אוצר לא רע בכלל.

יום טוב.

שלכם,

nadavs