נדב שהיה בארה"ב

צהריים טובים לכולם!

ביום רביעי בערב, לאחר שנגמר יום הזיכרון (עם מספר חללים די נמוך יחסית למה שהיה ניתן לצפות), התכנסו מאות אלפי אנשים לצפיה בטקס הדלקת המשואות. הנואם הראשון, כמו בשני הטקסים האחרונים, היה יולי אדלשטיין. הפעם הוא הרשה לעצמו לחרוג קצת מהקיטש הרגיל של לזכור את הנופלים, מעצמת הייטק ו"יש לנו מדינה מדהימה עם דגל מהמם". ברוח התקופה האחרונה הוא החליט לציין את מנשקי המזוזות ומשתטחי הקברים (וטעה, גרבוז דיבר על מנשקי קמעות). הבעיה היתה עם הדברים שהגיעו לאחר מכן.

מיד לאחר שסיים להלהיב את הקהל נגד אמירות מתנשאות של המפסידים בבחירות הגיע לפואנטה: "חופש הביטוי - כן. חופש הביזוי - לא!". אדלשטיין ככל הנראה שכח שחופש הביטוי כולל גם את החופש להגיד דברים שהוא לא אוהב לשמוע, כמו אמירות שונות ומשונות על מנשקי קמעות ומשתטחי קברים, אמירות מכלילות על מצביעי הליכוד ושאר פנינים שנאמרו באופן שוטף מאז הבחירות ועד היום. לפי מחיאות הכפיים, ניתן להבין שכמו בכנסת, גם בציבור הישראלי חושבים שחופש הביטוי כולל את הזכות להגיד בעיקר מה שנשמע טוב באוזן.

החלק הבא בנאום שלו היה מרגיז לא פחות. הוא דיבר על כל מיני "גורמים אינטרסנטים" שמדברים על ירידה מהארץ בעקבות קשיי המחיה. לסיכום, הגיעה השורה הפטריוטית של "לא מודדים את הזיקה למדינה במושגי עלות ותועלת" (לא בטוח שאלו המילים המדוייקות, אבל רוח הדברים ברורה). כאן הוא עשה טעות גדולה מאוד. בוודאי שמודדים זיקה למדינה במונחי עלות ותועלת. המדינה היא לא מטרה בפני עצמה ולא גוף שאותו צריך להעריץ בפני עצמו ובכל תנאי. המדינה היא כלי שנועד לשמור על בטחוננו וחירותנו מפני אויבים מבחוץ ופושעים מבפנים (ולעשות את זה במחיר סביר). התגובה הרגשית נחוצה כדי לעודד אנשים להגן על מה שיש כאן, אבל בישראל היא מנוצלת לרעה על מנת שלא נפזול החוצה ונדרוש שיפור בתנאים.

הגירה או איומים בהגירה אינם בגידה ואינם סימני חולשה. הם סימנים לכך שלחלק מהאנשים יש הזדמנויות טובות יותר במקום אחר. אלו שעושים רעש או אומרים "תחזיקו אותי" הם לרוב אלו שאין להם משהו להציע לציבור הישראלי ומקווים שממשלה אחרת תשלם להם עבור תחביב כזה או אחר. אלו שעוזבים למרות שיש להם מה להציע לשוק הישראלי לא מתראיינים בתקשורת ולא מודיעים על עזיבתם דרך מאמר מערכת בויינט או גלובס. הם פשוט עוזבים ומשאירים רק ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה את ההזדמנות לגלות שבמקום אחר יוכלו לקבל יותר עבור ההשקעה שלהם.

לצערי הרב, גם ביום העצמאות הזה לא נראה שממשלת ישראל הולכת לכיוון שמעודד אנשים להישאר בארץ. אמנם עדיין אין ממשלה חדשה, אבל לפי דיבורי שר האוצר המיועד נראה שאנחנו בדרך למדיניות שתגביר את ההגירה מכאן עם חוק שכירות הוגנת שימנע מאנשים לגור בשכירות באיזורי הביקוש, מיסי ירושה שיעודדו הגירה של אנשים שיש להם ירושות (ולא מדובר בשלושה אנשים עם טריליוני שקלים כמו שמפנטזים מצביעי כחלון), ביטול הארנונה כנגד מע"מ גבוה יותר והשוחד הסטנדרטי לחרדים ושודדי הבית היהודי (שאין כיף גדול מלראות את ביבי מתעלל בהם). אם התחזית שלי בנושא ממשלת האחדות תתממש והסיוט בדמות שלי יחימוביץ' בתפקיד כלכלי בכיר יהפוך למציאות, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו עם הגירה שלילית מסיבית, בחירות עקב המצב הכלכלי וניצחון נוסף של הליכוד שיבטיח שגשוג באמצעות שוק חופשי ויקיים דעיכה באמצעות מפלגת כפילי יחימוביץ' (מה שישאר מהעבודה).

ולסיום, בקשה מכל אותם "ארגונים סוררים" ברצועת עזה: אני מבין שאתם מקנאים בחמאס ורוצים לקיים מו"מ חשאי או עקיף עם ישראל במקומו. שיהיה לכם בהצלחה. עם זאת, הדרך להראות לו מי בעל הבית היא לירות לתוך הרצועה ולא לתוך ישראל. עימות נוסף עם ישראל יחזק את חמאס, לא אתכם. עזבו אותנו בשקט.

יום טוב.

שלכם,

nadavs