נדב שהיה בארה"ב

ערב טוב לכולם!

עצב כבד נפל על חברי ישראבלוג, אני בתוכם, עם ההודעה על סגירת האתר. אחרי התגובה של Golum בפוסט מלפני שבוע העזתי להציץ בעמוד הבית של ישראבלוג ולגלות שאכן סוגרים את האתר. אחרי יום העצב הצפוי מראש, התחלתי בעבודה. הפנתי את הדומיין שרכשתי לא מזמן לאחד משירותי האכסון הזמינים לי, פתחתי שם בלוג בוורדפרס, העלתי גיבוי מלא של כל הפוסטים כאן, כולל התגובות, לכלי הגיבוי של וורדפרס והעברתי לדומיין שלי. לאחר מכן שיניתי ידנית את הקטגוריות בכל 929 הפוסטים שהיו כאן עד עכשיו (מספר פוסטים הזהה למספר הפרקים בתנ"ך, מה שמעיד יותר מכל שאם רק מתאמצים אפשר למצוא קשרים בין כל שני דברים לא קשורים). כמה ימים מאוחר יותר, כשהסיוט הזה נגמר, עבדתי קצת על העיצוב, הוספתי את התמונה המפורסמת וכל מה שהופיע פה בצד שמאל, הפכתי את התבנית לעברית והוספתי אפשרות לרישום במייל.

כל שנותר הוא לפרסם את הפוסט הזה, האחרון בבלוג 99902 בישראבלוג. חלק מהבלוגרים החליטו לעבור לפלטפורמה אחרת ולהתחיל מחדש, אבל לא יכולתי לוותר על תיעוד של כמעט 13 שנים הכולל את רוב התקופה בארצות הברית. כל הפוסטים מכאן יהיו גם שם, כולל כל התגובות. הדבר היחיד שלא יהיה שם זה דף הבית של ישראבלוג שיכול למשוך לכאן קוראים חדשים או את עורכי נענע שיעזרו להגיע לכמות כניסות מרשימה. אמנם היתה האפשרות להירשם לאתר Bloger.co.il (כן, זה בלוג'ר ולא בלוגר, אבל גוגל כבר השתלטו על השם הנכון), אבל אם יש משהו שאפשר ללמוד ממקרה ישראבלוג הוא שאסור יותר לסמוך על גורמים חיצוניים, בטח לא כאלה שאין להם גב כלכלי חזק כמו גוגל או וורדפרס. גם עליהם אני לא סומך, כי כל אחראי סינון תוכן שקצת מתעצבן יכול לסגור חשבונות ללא התראה מוקדמת וכל מה שנשאר אחר כך זה לדבר לקיר.

אני יודע שאתם במתח, אז לא אמתח אתכם יותר מדי. האתר החדש נקרא nadavs.com. כן, אותו דומיין שקניתי אחרי שיואב אליאסי שכח לחדש את הדומיין שלו (לא לדאוג, יש לי את הדומיין הזה עד אוגוסט 2020. ואני יודע לקרוא אנגלית). ממש כמו פה, בצד שמאל של הבלוג החדש תוכלו למצוא אפשרות להירשם לקבלת עדכונים, את רשימת המילים שלא מזיק לדעת וכמה קישורים שונים ומשונים שנשארו כאן מאז ימי ארצות הברית העליזים.

מניסיון מר עם אתרי וורדפרס אחרים, אני נאלץ לדרוש אישור עבור אנשים שיפרסמו באתר החדש תגובות בפעם הראשונה (הגנה נגד ספאם). כל מי שתגובה שלו תאושר (ואני מתכוון לצנזר אך ורק ספאם, כפי שיודעים כל מגיבי כאן. מעולם לא צינזרתי תגובות) יוכל מאותו רגע לפרסם תגובות חדשות באופן מיידי וללא אישור. כל הפוסטים יהיו פתוחים לתגובות (מלבד הפוסט הזה בבלוג החדש שיפתח לתגובות רק אחרי ירידת ישראבלוג מהאוויר) ואני מבטיח לקרוא את כולן, ממש כמו פה. בוורדפרס יש אפילו אפשרות לעשות מנוי לתגובות חדשות, כך שלא אפספס שום דבר.

בזמן שינוי הקטגוריות בבלוג החדש עלו בי כמה מחשבות. הראשונה היא "למה לא יכלו לעשות גיבוי נורמלי?". השניה עלתה אחרי התקף הנוסטלגיה שקיבלתי (שוב, כבר ביצעתי את תרגיל הקטגוריות פעם אחת) בזמן התהליך. מלבד שגיאות העברית הנוראיות גיליתי גם כמה נהגתי לקרוא לאמריקאים טיפשים. אני עדיין עומד מאחורי המילים שכתבתי, אבל עם השנים, ובמיוחד לאחר שני הביקורים האחרונים, הגעתי למסקנה שאנחנו הרבה יותר טיפשים.

הם הצליחו לבנות מערכת שעובדת למרות הטיפשות, מערכת שחסינה לכך שאנשים אינם מושלמים ושונים זה מזה. יותר מכך, הם בנו מקום ששומר על האנשים בו על ידי כלכלה חזקה וחיים טובים, לא הפחדות מהשמדה וקריאות "פחדן" או "נפולת של נמושות" לכל מי שרוצה לשפר את חייו וחושב שזה כבר לא יקרה כאן. נראה שכדאי שארחיק את עצמי מאמריקה בזמן הקרוב. לא מספיק שאני סובל מג'ט לאג כמעט שבועיים אחרי החזרה (ולא נראה שזה עובר), ההשוואות הבלתי פוסקות בין ישראל לאמריקה נמשכות חודשים אחרי החזרה ומצליחות לדכא בכל פעם מחדש.

מכיוון שזה הפוסט האחרון בהחלט בבלוג הזה כאן בישראבלוג, נסיים באווירה חיובית. נתחיל עם החתונה המתקרבת שככל הנראה נודדת מקפריסין לפראג אחרי שהתברר שמדובר בפרוצדורה פשוטה יחסית (למרות הדרישה למסמכים בצ'כית) ובמקום הרבה יותר יפה. אחרי שהחברה ואני ביררנו וקיבלנו המלצות חמות במקומות העבודה החלטנו שזה הכיוון. כרגע אנחנו עסוקים בבירורים אחרונים לקביעת התאריך, אבל נראה שהכיוון הוא אמצע יוני.

ולסיום, אי אפשר בלי המקום שאירח אותי גם הוא בשנים האחרונות, הטכניון. לאחר עשרים ניסיונות להתקשר למזכירה של תארים גבוהים בחומרים התייאשתי סופית והחלטתי לשלוח מייל ולחכות למשיח. להפתעתי, קיבלתי תשובה בתוך שש דקות שאמרה שהועדה קיבלה את מועמדותי ואקבל הודעה סופית בימים הקרובים. עכשיו נותר רק לדבר עם המנחה ולהחליט איך מתקדמים מכאן.

זהו זה. אין יותר ישראבלוג. ב-31 בדצמבר אעתיק את הפוסט הזה בשנית לאתר החדש, עם כל התגובות שיהיו כאן. מעכשיו כל הפוסטים החדשים יהיו שם. היה טוב, חבל שנגמר, אבל טוב שאפשר להמשיך.

חנוכה שמח!

יום טוב.

שלכם,

nadavs

ערב טוב לכולם!

בשבוע האחרון היינו עדים שוב לטקס השנתי של "האם הטקס לזכרו של יצחק רבין יהיה פוליטי או לא". השנה, בסימן 22 שנים לרצח, הלכו על מודל הפוך מזה של ערוץ 22 המנוח וקראו לאחדות. מי שחי יותר מדקה וחצי בישראל יודע שהמשמעות של "אחדות" היא "תעברו לצד שלי" ושהקריאה הזאת בלתי אפשרית ומסוכנת. כדי לרצות את תומכי האחדות, החליטו מארגני הטקס השנה לא לציין את העובדה שרבין נרצח. כנראה שממשלת ישראל סתם מודיעה דברים בתדהמה.

מופע הטמטום הזה רק יחריף משנה לשנה עד להשגת התוצאה המיוחלת מבחינת הצד ה"מאחד" - שחרורו של יגאל עמיר מהכלא. על מנת להפסיק עם השטות הזאת, יש לפצל את ישראל למספר רב של מדינות, בדומה לארצות הברית, כך שלכל אחת מהן תהיה סמכות כמעט מלאה בנושאי פנים וכלכלה והממשל המרכזי בירושלים יסתפק בענייני ביטחון, חוץ ותשתיות. הרבה עמים להרבה מדינות.

כך יוכלו, למשל, להסתדר פוליטיקאים מימין ללא התל אביבים השמאלנים שרק תוקעים מקלות בגלגלי המשילות (וגם ללא כספי המיסים שלהם), פוליטיקאים משמאל יוכלו לשטוף את מוחותיהם של הילדים בסוציאליזם במקום באלוהים ופוליטיקאים מהמרכז יוכלו לספר לכולם שהאמת נמצאת באמצע ולכן אחת ועוד אחת זה בעצם 2.4.

הגיע הזמן להפסיק עם הקשקוש הזה של עם אחד. ליהודי חילוני יש יותר במשותף עם ערבי נוצרי מאשר עם יהודי חרדי, אולי גם מיהודי דתי מהזרם הפסיכוטי של המתנחלים. וזה בלי להזכיר את הערבים שחיים כאן ונוטים לשכוח מהם מדי פעם. מדובר על עמים שונים עם ערכים שונים שכל מה שמאחד אותם הוא תעודת זהות כחולה ותחבורה ציבורית עם שירות של עולם שלישי. יש לפצל את ישראל כמה שיותר מהר ולתת לכל איזור שליטה עצמית. אולי כך, כשאנשים ממחוז אחד לא יתערבו לאנשים ממחוז אחר, השנאה תפחת ונוכל להגיע למשהו שיותר סביר לקרוא לו "אחדות".

בזמן שבתל אביב התלבטו האם רבין נרצח או מת מסרטן ריאות התברר לי שהמזכירה של לימודי מוסמכים בפקולטה להנדסת חומרים לא כל כך שמה לב לטפסי ההרשמה ששלחתי. רק אחרי שהרמתי טלפון ושאלתי אותה מה מצב ההרשמה שלי התברר שכדאי להעביר את ההרשמה למעלה בשרשרת. כבר באותו יום קיבלתי מייל שאומר שבקשתי להירשם התקבלה והתוצאה תתקבל לאחר דיון בפקולטה.

אם מי שצריכה להעביר את תוצאות הדיון היא המזכירה, אני ככל הנראה מחכה לשווא (היא אמרה משהו על דיון ביום חמישי שעבר, מאז אין תשובות). אני מקווה מאוד שהתואר הבא לא יוקדש ברובו לתזכורות למזכירה. אחרי הכל, לא על זה אזרחי ישראל הנדיבים משלמים לי בכספי המיסים שלהם.

ולסיום, עוד פחות מתשעה ימים אני עולה סוף סוף על מטוס לכיוון מערב. בינתיים נראה שאליטליה תחזיק מעמד לפחות עד דצמבר, בתי המלון וחברת השכרת הרכב כבר לא יתנו עסקה טובה יותר והגיע הזמן להזמין כרטיסי כניסה לכל האטרקציות. הרלוונטיות. לשבוע הבא ישארו רק פינישים קטנים והניסיון להגיע לרכבת בחצות. אמנם בזמן האחרון נראה שהטיול יהפוך יותר למסע הישרדות ופחות לטיול, אבל ננסה להינות עד כמה שאפשר.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

בוקר טוב לכולם!

בימים האחרונים חלק ממי שנוהג בכבישי ישראל יכול לשים לב לתופעה מדהימה: משטרת ישראל לא יודעת מה לעשות עם בריונים. מישהו נוסע מהר מדי בכביש חצי ריק? דו"ח. השוטר חושב שלא עצרת בתמרור עצור? קנס ונקודות. התנהגת כמו בריון ועקפת את כולם דרך השוליים? תחטוף, והרבה. החלטת שמגיעים לך מיליארדי שקלים וחסמת את הדרך למאות אלפי נהגים במשך שבע שעות? תקבל שוטרים שעומדים מהצד והכי רחוק שהם מוכנים ללכת זה דו"ח על הפרעה לתנועה (500 ש"ח וארבע נקודות).

חבורת הבריונים הבלתי-ניידים לא הפכה לפנתרים, אלא לבטונדות. כבר ביום ראשון, כשהתברר שאת התוספת שכבר נחתמה לנכים יאלצו לממן ע"י קיצוץ בתקציב (הפתעה! מי היה מאמין?), הודיעה חבורת "הנכים הופכים לשודדי דרכים" שהם לא מוכנים לקבל את ההסכם (בסופו של דבר, אין סיכוי שהם יוכלו לחיות מ-4000 ש"ח בחודש. לעומת זאת, עם 5000 ש"ח בחודש הם כבר יכולים לקנות וילה ומרצדס) וימשיכו לחסום כבישים. משטרת ישראל, מצידה, לא מוכנה לנקוף אצבע לטובת הציבור שעליו היא אמורה להגן. אולי כדאי להתקשר למע"צ כדי שיסירו את המטרד מהכביש.

מכיוון שאנחנו בישראל, מיד לאחר שראו חברי הכנסת הנוראיים שלנו שעם קצת לחץ אפשר לסחוט את כל מדינת ישראל, חתמו 70 (שבעים! יותר מחצי!) חברי כנסת על הצעת חוק להגדלת קצבאות הזקנה לשכר המינימום. אם חשבתם שהנכים רוצים הרבה כסף, היכונו לביאת איציק שמולי ודרישותיו שיעלו משהו כמו-30-40 מיליארד שקלים בשנה. אחרי שגילו את עץ הכסף של הנכים (שככל הנראה עוד לא הבשילו כל השטרות עליו. עוד קצת חסימת כבישים והם יקבלו קצבת נכות בגובה השכר הממוצע במשק) עוברים חברי הכנסת שלנו להרוג אותנו סופית עם קצבת הזקנה. אני רק מקווה שלא ירצו לקחת את כל הסכום הזה מהחרדים והמתנחלים, כי נצטרך בערך פי 10 חרדים ומתנחלים ממה שיש היום כדי לקצץ להם בתקציב.

הרחק ממחוזות הטמטום בירושלים, אי שם בטכניון (היי, חיפשתם מקור תקציבי לשבעה מיליארד שקלים, לא? באקדמיה יש יותר מ-10), הגשתי סוף סוף את מסמכי ההרשמה לתואר שני (אחרי שהובהר לי שהסיכוי לקבלה למסלול המיוחד לדוקטורט שואף לאפס). בשביל להתקבל הייתי צריך לעבור בערך שמונה עמודי הרשמה (ללימודים ולמלגה) ולמלא כל פרט אפשרי על חיי. למזלי למדתי בטכניון לפני כן, אחרת היו דורשים ממני עוד תעודות ומסמכים. לא זכור לי שבתואר הראשון ביקשו כל כך הרבה פרטים, אבל יכול להיות שכבר שכחתי.

כחלק מתהליך ההרשמה נדרשתי למצוא שני ממליצים. המועמדים הטבעיים היו המנחה המיועדת והמנחה לפרויקט. שלחתי מיילים לשניהם וקיבלתי תשובות חיוביות. בנוסף לתשובה החיובית מהמנחה של פרויקט הגמר, הוא גם הודיע לי שהוא עדיין לא קרא את הדו"ח הסופי ששלחנו (בסוף אפריל) ורצה לדעת האם המאסטרנט קיבל אותו. יום לאחר מכן פנה המאסטרנט לשותף שלי לפרויקט וביקש להיפגש איתנו (זו פגישת הסיכום שדיברנו עליה. בסוף אפריל). התשובה היתה "יום שישי או שבע בערב". עם כל הכבוד, אין לאף אחד מאיתנו תכנון להפסיד עבודה בשביל משהו שנקבע לפני חמישה חודשים.

עדיין לא קיבלתי תשובה לגבי ההרשמה, אבל אני מקווה שאחרי סוכות התהליך יושלם. את החלק שלי מילאתי במלואו הרבה לפני הזמן. עכשיו תורו של הטכניון להחליט מה לעשות עם ההרשמה שלי.

ולסיום, ההכנות לטיול ממשיכות במלוא המרץ. אפילו הדרכון שלי הגיע השבוע. כלומר הוא הגיע כבר בראש השנה, אבל מכיוון שההורים שלי מבלים בחו"ל ואח שלי שכח לבדוק את הדואר, הדרכון שכב במשרד הדואר של ההורים שלי (שלחתי לשם כי אני לא סומך על הדואר כאן) ללא דורש. לשמחתי, בעזרת קשרים עם מחלקת הדואר, אח שלי הצליח להשיג את הדרכון ביום שלישי האחרון.

הדבר הראשון שעשיתי עם הדרכון היה להירשם ל-ESTA, אישור הכניסה הפטור מויזה לארה"ב. לאחר שאישרתי להם שאני לא חולה באבעבועות שחורות ושילמתי (זה החלק החשוב ביותר) קיבלתי מסך שאומר שלא ניתן להגיע להחלטה כרגע ועלי להמתין. המתנתי בדיוק דקה לפני שבדקתי שוב את מצב הבקשה וגיליתי שהיא אושרה. מחלקת ההגירה שם עובדת ממש מהר או שהמחשב שלהם עובד ממש לאט.

גם בלאס וגאס יש עדכונים. לאחר הטבח המזעזע נראה שהיו כמה ביטולים במלון שבו אנחנו מתכננים להתארח והוא הציע חדרים לסוף השבוע במחירי אמצע השבוע. לא היססתי לשניה והזמנתי את החדר במחיר הזה, הנחה של שישים דולר. כזה אני, תמיד שמח לעזור לבתי מלון במצוקה למלא חדרים (אח"כ ביטלתי את ההזמנה הקודמת, כי אין לי מה לעשות שם שני חדרים). ניסיתי לבדוק כמה לוקח מלון מנדליי ביי אחרי הטבח עבור התאריכים שלנו. המחיר שהם דרשו היה ממש גבוה ומצדיק בקשה מהמלון לכמה כלי יריה אוטומטיים בחדר.

יום טוב.

שלכם,

nadavs