נדב שהיה בארה"ב

צהריים טובים לכולם!

ביום שני האחרון נפתח מושב החורף של הכנסת בסערה. הנאום של ריבלין העביר ביקורת חד משמעית על הממשלה האימפוטנטית שיושבת בירושלים ומברברת יום ולילה על משילות במקום למשול. זה היה אחד מנאומי האופוזיציה הטובים ביותר שהושמעו פה, נאום שהצליח להראות, בתגובות אליו, את הנזק האדיר שעשה נתניהו לימין הישראלי.

לאותו ימין ישראלי יש בעיה גדולה שנקראת "בנימין נתניהו". הבעיה היא הזהות שיצר נתניהו בין הימין לבינו. הוא הימין, כל השאר הם שמאלנים שלא יכולים לטפל בחמאס ואיראן. זה עובד לו נהדר כרגע, אבל מדיניות האדמה החרוכה שלו תעלה לליכוד בכמה שנות אופוזיציה אחרי לכתו. כשהוא ילך, והוא ילך מתישהו (לכל המודאגים), אנשים שהצביעו לליכוד מתוך הערצה לנתניהו או הזדהות איתו כ"ימין האמיתי" יתחילו להקשיב גם למסרים ממפלגות אחרות. מכיוון שבמפלגות המיינסטרים (ליכוד, עבודה, יש לפיד) כל המסרים דומים, הליכוד יכול לאבד כוח משמעותי ללא מנהיג כלשהו שיוכלו להזדהות איתו כ"ימין האמיתי".

כל תוקפי הנאום התייחסו לצד האישי שלו ולא לתוכן המהותי, זה שהשווה את המהפכה החוקתית לאותה "מהפכת משילות" שמנסה לבצע הממשלה. מכיוון שעיסוקה התקשורתי העיקרי של הממשלה הוא "להילחם בשמאל", היא צריכה להציע הרבה חוקים להגבלת כוחם של אלה שמנסים למנוע את חקיקת החוקים נגדם. אחרי הכל, כשמחליטים על הקמת תחנת רכבת, בניית מחלף או סבסוד בית חולים אף אחד לא מתנגד, אז אי אפשר להציג את זה כ"מלחמה בשמאל". אף אחד גם לא מונע מהממשלה להורות על כיבוש רצועת עזה או להציב מגנומטרים בכניסה לכל מקום דתי. מכיוון שהם לא מסוגלים לעשות את זה, הם תוקפים את "השמאל" שמונע מהם למשול ומנסים להעביר חוקים שיגדילו את סמכויות הממשלה בשביל "משילות".

הבעיה היא שאותה משילות מופלאה היא חרב פיפיות. מי שנמצא היום בשלטון ויקבל את את אותו כוח של "משילות" הוא נתניהו. הוא אמנם ראש ממשלה נוראי, אבל אדם יחסית אחראי שאפשר לסמוך עליו שלא ינצל את כוחה של המדינה יותר מדי לרעה. כל תומכי המשילות שוכחים שאחריו יכול להגיע מישהו שקשה יותר לסמוך על השימוש שלו בבלמים, כמו יריב לוין, נפתלי בנט, יאיר לפיד או אבי גבאי. הרי כל אחד מהם יכול בקלות לנצל לרעה את החוקים הנ"ל. גם בלי ניצול מובהק לרעה, כל תומכי המשילות יכולים למצוא את עצמם תוך כמה שנים עם שלטון של מפלגת העבודה שמשתמשת בכל אותם תרגילים נגדם - ממנה שופטים לפי האג'נדה של המפלגה, מעביר חוקים משורייני בג"ץ וכל מה שמתכננים לעשות שרי הליכוד והבית היהודי, רק בכיוון ההפוך. אפשר לראות את הדוגמה בארצות הברית - תומכי אובמה הריעו בכל פעם שהוא חתם על צו נשיאותי וצעקו "דיקטטורה" בכל פעם שטראמפ העז לעשות את אותו הדבר בדיוק.

הרחק מהכנסת, אי שם בלוס אנג'לס, חלה דרמה גדולה לא פחות: הבית שהזמנו דרך אתר Airbnb לא זמין יותר להשכרה. הדיירת במקום הודיעה לנו שעקב החלפת חברת ניהול, אסור לה לארח יותר אנשים מהאתר. בעקבות הביטול קיבלנו בונוס משמעותי לשימוש חוזר להזמנה בלוס אנג'לס ואני מחפש דירה מחליפה ברגע זה ממש. יש כבר כמה מועמדים ואני מקווה להכריע בינהם היום, בתקווה שלא יהיה ביטול של הרגע האחרון.

ולסיום, למי שתוהה מה אני עושה בבית ביום חמישי בשעה כזאת ולמה אני לא נמצא כרגע במכרות המלח (זה נשמע יותר טוב באנגלית) אני יכול להגיד רק מילה אחת - חתונות. שתיים. אחת אתמול, של חברים טובים מהצבא ואחת מחר, של חברים טובים מהטכניון. מכיוון שהיה לי ברור שאין שום סיכוי שאשרוד היום אחרי חזרה באחת וחצי הביתה, הודעתי מראש שהיום אני נח בבית. לפחות אוכל לנצל את הזמן להשלמת סדרות מאתמול וסידור הדירה לקראת חידוש החוזה היום בערב.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

ערב טוב לכולם!

לפני שבוע וקצת התחיל שעון החורף. מלבד הג'ט לאג הקצר שהגיע איתו (אין מה לעשות, אי אפשר להתחמק מהעונש הזה) הגיעה איתו גם עונת הקיטורים של "מה זה? רק חמש וכבר חושך". למען האמת, קצת מייאש לצאת מהרצאה בשש וחצי ולגלות שבחוץ כבר אמצע הלילה. עוד יותר מייאש שזה קורה אחרי שמונה שעות של הרצאות ותרגולים שמידת העניין בהם נעה בין "מה הוא רוצה?" ל"תעירו אותי בהפסקה". לצערי הרב, קרוב מאוד למאה אחוז מההרצאות והתרגולים שייכים לקטגוריה הזאת, ועם שעות ארוכות ומערכת מלאה חורים כל יום הופך למלחמת התשה.

לשמחתי, הצלחתי לגלות דרך בה המערכת מסתדרת בצורה כזאת שלא גורמת לשעמום נוראי יתר על המידה. חלק מהתרגולים הוזזו, חלק מההרצאות נחתכו ויום חמישי קוצר בחמישים אחוז, כך שאוכל להיות מחוץ לשערי הטכניון ביום הזה לפני עשר בבוקר.

ליציאה המוקדמת ביום חמישי נוסף ככל הנראה יתרון נוסף ביום חמישי האחרון. ביום שני קיבלתי טלפון מאחת מהחברות שהשארתי להן קורות חיים ביריד התעסוקה במאי. בטלפון ביקשו ממני לשלוח קורות חיים וגיליון ציונים מעודכנים, דבר שנמנע ממני בגלל הציון בפיזיקה קוונטית שנתקע אצל המתרגלים ולא הגיע אל המזכירות. רק ביום רביעי עשה הציון את דרכו למחשבי המזכירות, ולאחר שגיליתי שמכונת הצילום בפקולטה נראית כאילו היא יכולה לשלוח אימיילים אבל בפועל לא מסוגלת לכך, רק ביום חמישי הצלחתי לשלוח להם את קורות החיים (שלא השתנו כמעט) וגיליון הציונים.

להפתעתי, מספר שעות לאחר מכן קיבלתי טלפון מהחברה, שם הודיעה לי נציגת מחלקת כוח אדם שהם מעוניינים שאבוא להערכה אצלם. לאחר הסבר קצר על התפקיד הגיעה שאלת המוקש העיקרית: מהן השעות שבהן אני פנוי. לאחר הזזות ומשחקים במערכת השעות, אני יכול להתפנות ברביעי בצהריים ובחמישי בעשר, אבל בפועל נשאלתי על שמונה עד חמש (בלתי אפשרי לחלוטין במערכת הנוכחית). לאחר שמסרתי את המידע הזה התבשרתי שהעניין יבדק ובכך הסתיים העניין לרגע זה. אולי מחר אקבל טלפון עם הזמנה ואולי אצטרך לנסות שוב את מזלי ביריד התעסוקה בינואר.

מלבד נושאים אלה אין יותר מדי חדש בגזרת הלימודים. שיעורי הבית ממשיכים להגיע בקצב מסחרר, דרישות המרצים עדיין מוזרות לחלוטין ורמת ההוראה ממשיכה להיות, לצערי, לא משהו. לפחות קיצרו את הסמסטרים בשבוע, כך שנוכל להינות מההוראה המשובחת שבוע אחד פחות.

מחוץ לטכניון אין יותר מדי חדש. סאגת התקציב חלפה והאיומים מצפון, מדרום וממזרח חזרו למגירה. עדיין, כדי שלא יהיה משעמם, יש לנו שר אוצר שפולט שטויות שלא היו מביישות את הוגו צ'אבס. הפעם הגיע שוב תורו של רעיון פיקוח המחירים, כשאחד המוצרים הפעם הוא נייר טואלט. בונצואלה כבר קיים פיקוח על נייר טואלט, מה שהוביל אוטומטית למחסור וירידה באיכות. לפיד כנראה רוצה שננגב עם נייר זכוכית צבאי (שוויון בנטל) או עם דגלים כמו אותה פרובוקטורית שנעצרה לפני כמה ימים.

זהו זה להפעם. אני מקווה שישאר משעמם כמו שהיה עד עכשיו (חוץ מירושלים, שם כדאי מאוד שיהיה יותר משעמם). עם כנסת שמתכוננת לבחירות ובחני אמצע שמתחילים עוד שבועיים וחצי קשה לי להאמין שזה יהיה המצב.

יום טוב.

שלכם,

nadavs