כמה שהוא כואב הכי כואב..
אחרי 4 שנים לעזוב אותו קשה לי כל כך אני לא יודעת איך אני אתמודד עם הלבד הזה עם העצב הזה שממלא את כולי..
עם הדמעות האלה שוחנקות אותי ולא נותנות לי מנוח..
הלב שמתגעגע וכואב לו המון
כל הזכרונות מציפים אותי כל פעם מחדש
לא נשארתי
כי היה קשה מדי
לא התלבטתי
כי ממילא הכאב היה צורב
לא נפלתי
כי הייתי כבר עייף
לא דמעתי
כי הלב כשהוא מוצף
הוא לא נוטף
ומה היה כבר לא חשוב
נראה ביחד את היום שיעלה
ובו אנחנו נפרדים לעד
ותאמינו לאמת, כשהיא מכה
זה שוב ושוב
על פנים החבולות
האור יזרח גם בנפרד
לא נשברתי
כי הכל כבר מרוסק
לא כעסתי
כי לכעוס משאיר אותי בודד
בחושך מרוחק
לא כרעתי
כי ברכי היו כפופות
כן, כן אהבתי
אהבה של דם ויזע
ודמעות דמעות דמעות
ומה היה כבר לא חשוב
נראה ביחד את היום...