michelle,: אולי תכתבי? |
ניצן: מה את יודעת (השיער שלך כולו פרוע) |
ענבל: את באמת שווה את זה |
ההוא: ולי נראה שלא פיספסתי אף הזדמנות להגיד לך את זה... |
ניצן: (אני לא כל כך יודעת מה לעשות עם מחמאות, אבל) תודה. |
ברי: לא נראה לי שאי פעם אמרתי לך את אחד האנשים היותר יפים שראיתי ולא רק מבחוץ למרות שלא ראיתי את הבפנים. |
ניצן: הו. |
soon: לעיתים עוברות במוחי שתי מחשבות- חבל שאת לא לסבית, וחבל שיש לך חבר. |
ביצ’ית בפוטנציאל: היפ-היפ, הוראי! |
אמירגו: משמע, צדקת בחשבונות שלך. |
ביצ’ית בפוטנציאל: אין לי מושג למה התכוונת, אבל אני מניחה שזה בדיוק הזמן לגחך ולהנהן עד שמישהו יסביר לי. |
ג’ה: ווקשה: טפר הייתה שתי כיתות מעלינו. כלומר, כשטפר הייתה בכיתה ח’ אנחנו היינו בכיתה ו’, ואם הביצ’ הייתה בכיתה ג’ אז, סימן שביננו יש שתי כיתות הפרדה. מסקנה: לא לחפש שום דבר מעבר לעלות הבירה לאחר השתיה. (יענו יצאתי טמבל נו) |
אמירגו: תספור שוב.. |
ג’ה: לאלא, תודי שאת עיראקית! |
ביצ’ית בפוטנציאל: נו, מתמטיקה מעולם לא היה המקצוע החזק שלי. |
אורלב: *בעיקר |
אורלב: הדיאלוג הזה נורא משעשע אותי (בעירק כי אני מכירה את שתיכן). |
ג’ה: אז טעית, וטפר הייתה בכיתה ז’ באותו הזמן. |
ביצ’ית בפוטנציאל: כתה ט’, 14 וחצי. עוד חמשושית מהשורה. |
ג’ה: מה? אז בת כמה את לעזאזל? |
הדף הבא |