| michelle,: אולי תכתבי? |
| ניצן: מה את יודעת (השיער שלך כולו פרוע) |
| ענבל: את באמת שווה את זה |
| ההוא: ולי נראה שלא פיספסתי אף הזדמנות להגיד לך את זה... |
| ניצן: (אני לא כל כך יודעת מה לעשות עם מחמאות, אבל) תודה. |
|
ברי: לא נראה לי שאי פעם אמרתי לך את אחד האנשים היותר יפים שראיתי ולא רק מבחוץ למרות שלא ראיתי את הבפנים. |
| ניצן: הו. |
| soon: לעיתים עוברות במוחי שתי מחשבות- חבל שאת לא לסבית, וחבל שיש לך חבר. |
| ביצ’ית בפוטנציאל: היפ-היפ, הוראי! |
| אמירגו: משמע, צדקת בחשבונות שלך. |
| ביצ’ית בפוטנציאל: אין לי מושג למה התכוונת, אבל אני מניחה שזה בדיוק הזמן לגחך ולהנהן עד שמישהו יסביר לי. |
| ג’ה: ווקשה: טפר הייתה שתי כיתות מעלינו. כלומר, כשטפר הייתה בכיתה ח’ אנחנו היינו בכיתה ו’, ואם הביצ’ הייתה בכיתה ג’ אז, סימן שביננו יש שתי כיתות הפרדה. מסקנה: לא לחפש שום דבר מעבר לעלות הבירה לאחר השתיה. (יענו יצאתי טמבל נו) |
| אמירגו: תספור שוב.. |
| ג’ה: לאלא, תודי שאת עיראקית! |
| ביצ’ית בפוטנציאל: נו, מתמטיקה מעולם לא היה המקצוע החזק שלי. |
| אורלב: *בעיקר |
| אורלב: הדיאלוג הזה נורא משעשע אותי (בעירק כי אני מכירה את שתיכן). |
| ג’ה: אז טעית, וטפר הייתה בכיתה ז’ באותו הזמן. |
|
ביצ’ית בפוטנציאל: כתה ט’, 14 וחצי. עוד חמשושית מהשורה. |
| ג’ה: מה? אז בת כמה את לעזאזל? |
| הדף הבא |