רוני רון.: יונתן עוד כאן.
תנו: אני פה, ילד
עדי: לאיפה נעלמת?
איש שני: ואיפה הילד יחיה?
תנו: אני אשרוף את העולם בשביל להציל ילד אחד קטן
רוני רון.: ואולי את?
תנו: השכנים לא מצילים את יונתן הגננת לא מצילה את יונתן הדודים לא מצילים את יונתן. רק אתה יכול להציל את יונתן
תנו: למה יונתן לא בורח מהבית?
ואל תגיד לי סינדרום סטוקהולם
רוני רון: אהבה? אה..אהבה? מצטער/ת, באמת שיונתן לא יודע מה זה.
תנו: תכתוב על אהבה
רוני רון.: בעל הבלוג.
תנו:: רוני רון. האליגוריות שלך הן הדרך היחידה לתאר את הזוועה. ככה סמוי מן העין, שצריך לגרד עד זוב דם. מתארת לי איך תכתוב על אהבה.
תנו:: לניקס, יש כאלו שהרבה מלל מכסה על הרבה ריק, וזאת מראית העין. לא מתרשמת ממילים גבוהות או יפות. רק הנתיב שמעבר או בתחתית הדברים מענין אותי.
רוני רון.: בעל הבלוג.
ניקס: כן, אנשים בהחלט טורחים לחשוב מדי פעם, נראה שאת אחת מהם. מה לעשות שלא לכולם זה עובד, הא ילדונת?(: זה הכל עניין של מראית עין.
תנו: רגע בלבלתם אותי פה, ניקס זה בעל הבלוג? ולפחות אני חושבת...לא כל אחד טורח, אתה יודע... לחשוב :)
ניקס.: לפחות זה מה שאת חושבת. (:
תנו: אוהבת זאת לא הגדרה נכונה. אני רואה מעבר לדברים.
הלא מושלמת: חולני, כמו שאני אוהבת.
הסוכן .ת.: עצם זה שאת לא מכירה את רוני מסביר כ"כ הרבה... ולא ממש משנה לי אם את בת או אם את בן, לכי תדעי אם תחפשי עמוק מספיק אולי תגלי שאת טרנסג’נדר,אני אומר, שאם את לא אוהבת את מה שקראת אל תקראי, אין לך שום סיבה להמשיך, את אוהבת לקרא תקראי...
הדף הבא